דִּירָא, (דַּיְירָא), דֵּיר, דִּיר, shed, also tent for human residence. Targ. Mic. II, 12. Targ. Prov. XXI, 20 דִּירֵיה וכ׳ (ed. Vien. דִּרֵיה) the dwelling of the wise man; a. fr.—Pl. דִּירִין. Targ. Y. Num. XXXII, 16; 24 (Targ. Y. II ib., v. דִּכְוָון). Targ. Is. XXXII, 19.—B. Kam. 113ᵇ דיירי דִּירֵי Rashi (ed. דרי), v. דּוּר Pa.—[דירין, Y. R. Hash. I, 57ᵇ כהדין ד׳, v. דִּיקֵי.]