דִּיר ², (דּוּר) shed, esp. for cattle, wood &c.; stable, store-house. B. Kam. VI, 1; a. fr.—Yalk. Ex. 191 מִדִּירוֹ (Pesik. Haḥod. p. 55ᵃ מדידן, Var. מדורות, Pesik. R. s. 15 מדִּירוֹת) when taken directly from its stable.—Pl. דִּירִים. Ned. I, 3 כד׳ (Y. a. Bab. ed., 10ᵇ, דִּירַיִים Du.) as forbidden as the Temple sheds for cattle or wood. Ib. 13ᵃ דירים; Y. ib. 37ᵃ; Tosef. ib. I, 3 דיריים.