הגדרה^[1] - בית מקוה לטבול בו, בבית המקדש של כל הכהנים

מקומו

בלשכה צפונית מערבית של בית-המוקד (ראה ערכו), היו יורדים לבית הטבילה (מידות א ו; רמב"ם בית הבחירה ה י)^[2].

היורד לבית הטבילה היה הולך במסבה^[3] ההולכת תחת הבירה^[4], ונרות דולקים מכאן ומכאן עד שהוא מגיע לבית הטבילה (תמיד א א; מידות א ט; רמב"ם בית הבחירה ה יא).

בית הטבילה עצמו היה אף הוא בתוך המחילה (ראב"ד תמיד שם); ויש שנראה מדבריו שבית הטבילה היה מחוץ למחילה (ראה המפרש שם).

הרבה בתי טבילה במקדש

כתבו ראשונים שהרבה בתי טבילה היו במקדש, כדי שיוכלו הרבה כהנים לטבול בהרבה מקומות, ובית הטבילה שהיו יורדים אליו מלשכת בית המוקד (מידות א ו) אינו אותו בית הטבילה שהיו הולכים לשם במסיבה שתחת הבירה (המפרש תמיד ל ב).

אבל ראשונים אחרים סוברים שהוא אותו בית הטבילה (רמב"ם בית הבחירה ה י,יא).

של הכהן הגדול

לשכת בית הפרוה

לשכת בית הפרוה (ראה ערכו)^[5] היה בית הטבילה לכהן הגדול ביום הכפורים (משנה יומא ל א, ורש"י ד"ה על בית; מידות ה ג; רמב"ם בית הבחירה ה יז).

בית טבילה זה היה בקודש (יומא שם, לד ב), לפי שהכהן הגדול צריך לטבול ביום הכפורים במקום קדוש, כמפורש בתורה (ויקרא טז כד. וראה ערך בית הפרוה, וערך עבודת יום הכפורים).

המים לבית הטבילה היו באים ממי מעין (רש"י יומא יט א ד"ה על גגה), והיינו מעין עיטם (ריטב"א יומא שם ד"ה ועל).

על גבי שער המים

בית טבילה אחר לכהן הגדול ביום הכפורים היה על גבי שער המים שבדרום העזרה שגבהו עשרים אמה [כשאר שערי הר הבית] (ראה ערך הר הבית), ועל גביו היתה תקרה של שיש וטיט וחול מגובל יחד להיות המים נחים שם (יומא יט א, לא א,ב, ורש"י שם לא ב ד"ה ואמה).

בית טבילה זה היה בצד לשכתו של הכהן הגדול, ובחול היה, שבו טובל הכהן הגדול בשבעת ימים שהפרישו אותו קודם יום הכפורים מביתו (ראה ערך פרישת כהן גדול), וכן טבל בו הטבילה הראשונה ביום הכפורים שחרית (יומא יט א), לפי שטבילה ראשונה זו לא מחמת יום הכפורים היא באה, שתצטרך להיות במקום קדוש, שאף בשאר ימות השנה אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול (רש"י שם יט א ד"ה חוץ. וראה ערך ביאת מקדש).

גודל המקוה

מקוה זה היה אמה על אמה ברום שלש אמות (יומא לא א), ואף על פי שאפשר היה לעשות הגובה אמה וארכה שלש אמות, לא עשו כן, כדי להקל על הכהן הגדול שיוכל לטבול דרך עמידתו, שכך נקל יותר לטבול (תוספות שם, וראה שם בתוספות ישנים), או שלא רצו להרחיב יותר את בית המקוה שלא לדחוק את העזרה (שו"ת הריב"ש רצב), או שלא יחליק הטובל בו כשיהיה רחב יותר, ועוד שהטובל צריך לטבול דרך גדילתו (ראה ערך טבילה), ולכן לא המעיטו מהגובה (הריב"ש שם).

החקק - המקוה - של בית הטבילה היה גבוה יותר משלש אמות, בכדי שכשיטבול בו הכהן לא יצאו לחוץ המים העולים למעלה כשהוא נכנס (תוספות יומא לא ב ד"ה אמה לתירוץ הראשון); ויש שכתבו ששטח הבית שהמקוה בתוכו היה עשוי קצת במדרון, והמים העולים כשאדם טובל בו הם מחוברים אל מי המקוה (שו"ת הריב"ש שם).

המים לבית הטבילה הזה נמשכו מעין עיטם (יומא לא א)^[6].

הערות שוליים