הגדרה^[1] - מקום בצדי האולם (ראה ערכו) שבבית המקדש, ששם היו הכהנים מצניעים את הסכינים

מיקומו

האולם היה עודף על רוחב ההיכל חמש עשרה אמה לצפון וחמש עשרה אמה לדרום (ראה ערך אולם), ומקום העודף נקרא בית החליפות (מידות ד ז), ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שאף החלל שבאולם מצפון ומדרום שכנגד עובי כותלי ההיכל ותאיו והמסיבה הם בכלל בית החליפות.

• ויש אומרים שכל זה או שבכלל האולם הוא, או שכותלי ההיכל היו נמשכים עד הכותל המזרחי של האולם והיו תופסים כל אותו מקום (ראה ערך אולם, שם, המקורות והפרטים).

המקום שבצד ההיכל מדרום וצפון

וכן נחלקו אם העודף משני הצדדים נמשך ממזרח למערב על פני כל אורך הבית כולו עד הכותל המערבי, וכל אותו המשך נקרא בית החליפות, או שאינו נמשך אלא ט"ז אמה או כ"א אמה (ראה ערך הנ"ל המקורות והפרטים).

יש מהראשונים שכתבו שאף כל חצר העזרה שכנגד עודף בנין האולם עד הכותל המערבי של העזרה נקרא בית החליפות (רש"י יומא כא א ד"ה נמשכין זבחים נה ב ד"ה שני פשפשין).

ויש חולקים וסוברים שהעודף עצמו הוא בית החליפות, אבל החצר שכנגדו נקראת עזרה (תוספות זבחים נה ב ד"ה שני), או לפנים מן החליפות (רש"י יומא לו א ד"ה אבל, וראה שם שדעתו שם שהעודף בלבד נקרא בית החליפות).

שמו

בבית החליפות גנזו את הסכינים (משנה מידות שם), ועל שם כך נקרא בשם בית החליפות, כמו שמצינו במקרא בכלי המקדש: מַחֲלָפִים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים (עזרא א ט) - שהם הסכינים (ירושלמי יומא ג ח, וראה רש"י עזרא שם), ונקראים כך על שם שהסכינים חותכות מלשון "כָּלִיל יַחֲלֹף" (ישעיה ב יח. ריטב"א יומא לו א ד"ה וכנגד).

ויש אומרים שנקרא בית החליפות על שם שבלשון ערבית קורין לסכין חילוף (רש"י יומא שם).

החלונות להנחת הסכינים

הסכינים היו נותנים בחלונות (וראה ירושלמי סוף סוכה) שהיו בכותל המערבי של האולם בחלק העודף על ההיכל, מאחורי האולם מבחוץ (רש"י זבחים כ א ד"ה ה"ג, נה ב ד"ה שני), או בעובי כותלי התאים שבצפונו של היכל (רש"י סוכה נו א ד"ה וחלונה^[2]).

עשרים וארבעה חלונות היו שם, כנגד עשרים וארבעה משמרות-כהונה (ראה ערכו)^[3].

בבית החליפות היו נותנים את הסכינים שמשתמשים בהן הכהנים בבית-המטבחיים (ראה ערכו) לשחיטת הקרבנות (ריטב"א יומא לו א).

ויש שכתבו שהיו גונזים שם את הסכינים שנפגמו (מהר"י בעל הציורים בגמ' אות לח), וכל סכין שנשמטה מן הניצב, או שנפגמה - גונזים אותה בצד ההיכל בין הקודש והאולם לדרום (רמב"ם כלי המקדש א טו), ופירשו אחרונים שהוא בבית החליפות (אור שמח שם, וראה ספר יריעות שלמה שם שלא הבין כן. וראה ספר עזרת כהנים על מידות שם).

ויש שכתבו שעשרים וארבעה החלונות היו חציים בבית החליפות שמצד צפון וחציים בבית החליפות שמצד דרום, והסכינים הכשרות שמשתמשים בהן היו בחלונות שמצפון, והפגומות והפסולות היו בדרום, להתרחק מן התקלה, שלא יבואו בשוגג להשתמש בסכין פסולה, ששחיטת קדשים על הרוב היא בצד צפון (ספר שלטי הגבורים לר' אברהם הרופא פרק כד וכה. וראה ערך שחיטה (ב)).

הפשפשים בבית החליפות

שני פשפשים - פתחים קטנים (רש"י בבא מציעא לג א ד"ה אחד) - היו בבית החליפות, גובהם שמונה אמות, כדי להכשיר את כל העזרה לשחיטת קדשים-קלים (ראה ערכו), שצריכה להיעשות בפתח אהל מועד (זבחים נה ב. וראה ערך אחורי בית הכפורת: קדושתו ודיניו, וערך שחיטה (ב)).

הפשפשים היו בזויות של בית החליפות (זבחים נה ב), היינו במקצוע צפונית מערבית בבית החליפות שבצד צפון, ובמקצוע דרומית מערבית בבית חליפות שבצד דרום (רש"י שם ד"ה דפתח).

לדעת הסוברים שבית החליפות נמשך ממזרח למערב על פני כל אורך הבית, היו הפשפשים פתוחים לאחת עשרה אמה שאחורי-בית-הכפורת (ראה ערכו); ולדעת הסוברים שאינו נמשך אלא כרוחב האולם עם כתליו, היו הפשפשים פתוחים לעזרה שמצדדי כותלי ההיכל (ראה ספר עזרת כהנים על מידות שם).

יש סוברים שפשפשים אלה לא היו משמשים כניסה ויציאה, אלא שהיו נקראים בשם פתח להכשיר על ידי כך השחיטה בכל העזרה (רש"י זבחים נה ב ד"ה פשפשין); ויש סוברים שהיו משמשים כניסה ויציאה, שאם לא כן אין עליהם שם פתח (תוספות שם ד"ה שנים)^[4].

הערות שוליים