|
אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה הגדרה[1] - חזקה אין אשה מעיזה לשקר בפני בעלה בדבר שהוא יודע האמת טיבה של החזקהמדאורייתא או מדרבנןנאמנותה של האשה על ידי חזקה זו היא מן התורה, כשם שכל חזקה היא מן התורה (בית יוסף אבן העזר יז ג, בשם כל הפוסקים); ויש מי שאומר שחזקה זו אינה אלא מדרבנן (ארחות חיים קידושין יג, בשם החכם ר' פלוני אלמוני; בית יוסף שם, בשם ארחות חיים). בגמרא יש מי שחולק לגמרי על חזקה זו (רבא בנדרים צא א), ואין הלכה כמותו (רמב"ם אישות ד יג; תוספות יבמות קטז א ד"ה ולהימנה; ר"ן נדרים שם; טוש"ע אבן העזר יז ב); ויש שנטו לפסוק כמותו (מאירי כתובות כג א). יסוד החזקהיסודה של חזקה זו הוא, שאין האשה יכולה להעיז כשיודעת שהבעל מכיר בשקרה (נדרים צא א), והרי זה בגדרה של החזקה הכללית: "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו" (ראה ערכו), לסוברים שאף שם הטעם שאין אדם מעיז במקום שחברו מכיר בשקרו[2] (תוספות כתובות יח א ד"ה חזקה). הטעם שהחזקה מועילהלדעה שחזקה זו היא מדאורייתא, אף חזקת אשת איש היא מדאורייתא, שהרי סוקלים ושורפים על החזקות, אלא שחזקה זו חזקה ממנה, ומועילה אף נגד עדים (בית יוסף שם). לדעה שחזקה זו היא מדרבנן, אף חזקת אשת איש היא מדרבנן, ואין חזקה זו מועילה אלא נגד חזקת אשת איש לבד, ואיננה מועילה נגד עדים, ולא אמרו חזקה זו אלא באיש ואשה שבאו ממקום אחר, ואין עדות ברורה שהיא אשתו (ארחות חיים שם, בשם החכם ר' פלוני אלמוני; בית יוסף שם, בשם ארחות חיים; שיטה מקובצת כתובות כג א, בשם איכא מאן דאמר, ודחה דבריו). בארוסהאין הבדל לענין חזקה זו בין ארוסה לנשואה (שו"ת הרשב"א ח"א תקסח), ואפילו ארוסה שקיבל בה אביה קדושין בעודה קטנה, שלא נהנתה ממנו כלום, אינה מעיזה (משנה למלך אישות ד יג). בדבר שבערוהיש מן הראשונים שכתבו, שגדולה חזקה זו שסומכים עליה אף בדבר שבערוה, אף על פי שאין דבר שבערוה פחות משנים, משום שלחזקה זו מצטרפת חזקה שאין האשה מפקעת עצמה בטענת שקר מתחת בעלה להיות באיסור אשת איש כל ימיה (רא"ש נדרים יא ח; מאירי כתובות שם), וחוששת מפני החומר שבסופה שתהיה אסורה לשניהם, לבעל הראשון ולבעל השני (רשב"א גיטין סד א). תחום פעולתה של החזקהארבע הלכות מצינו שהשתמשו בחזקה זו, שתים מהן בתלמוד ושתים בפוסקים: בתלמוד -
ובפוסקים -
נאמנות לומר גרשתני לענין היתר נישואיןנחלקו ראשונים אם מועילה חזקה זו להתירה להינשא לכתחילה:
נאמנות לומר גרשתני כשניתן לברר הדבריש אומרים שאינה נאמנת אלא אם אומרת גרשתני מכבר, אבל אם אומרת גרשתני עכשיו ואבד גיטי, שיש לברר הדבר, אינה נאמנת (הרא"ה כתובות פט א, בשם רבי אברהם). נאמנות לומר גרשתני למפרעאין האשה נאמנת אלא מכאן ולהבא, ולא למפרע, לפי שאף על פי שעל עצם הגרושין אינה יכולה להעיז ולשקר, אבל על הקדמת הזמן חשודה להעיז ולשקר, ועוד שהעזה זו של הקדמת הזמן הרי איננה בפני בעלה, שמכיון שעתה על כל פנים כבר נתגרשה, הרי איננו בעלה עכשיו (פתחי תשובה שם סק"ד, בשם מנחת עני). קבלת קידושין מאחר בפני בעלהבזמן הזה, שהרבה חוצפה ופריצות בעולם, יש אומרים שהאשה אינה נאמנת בהעזת פנים בפני בעלה אלא להחמיר (בית יוסף שם ב, בשם ארחות חיים; רמ"א שם ב), אפילו כשנתקדשה בפני בעלה (בית שמואל שם סק"ד); אבל אם יש דברים מוכיחים כדבריה, כגון בטענת גבורת אנשים כששהתה עשר שנים ולא ילדה, נאמנת גם בזמן הזה (מהרי"ק עב). תנאי החזקהחזקה זו מוגדרת בתנאים אלה:
טענת גירושין בפני הבעלנחלקו אמוראים אם צריכה טענה זו להיות בפני הבעל:
גם לדעה השניה אינה נאמנת שלא בפניו אלא להחמיר להצריכה גט משני, אבל לא להתירה לאחר בלי גט אחר מהראשון (תוספות גיטין שם ד"ה ואידך), או במקרה שלכתחילה היה לה מיגו (ראה ערכו), כגון שלא היה ידוע שהיא אשת איש אלא על פיה, והפה-שאסר-הוא-הפה-שהתיר (ראה ערכו), היא אמרה שהיא אשת איש והיא אומרת שנתגרשה, ולכן לדבריהם אפילו אם לאחר שנישאת לשני באו עדים והעידו שהיתה אשת איש - נאמנת (תוספות שם; מאירי שם). נאמנות זו היא על עצמה בלבד להיפסל לכהונה, אבל לא להיאסר לבעלה (שו"ע שם קנב ז, ובית שמואל שם ס"ק יב); ויש שחששו להאמינה אף להצריכה גט מהשני (ר"ן כתובות שם, בשם הרמב"ן); ויש שכתבו להתירה לשני כשהיה לה לכתחילה מיגו (מאירי שם, בשם תשובות הגאונים). טענה כשבעלה בעירנחלקו ראשונים בגדר "בפני בעלה":
תחילת טענה שלא בפניוהתחילה לטעון שלא בפני בעלה, ואחר כך בא בעלה וטענה גם בפניו:
טענת גירושין בלא סיועלא אמרו שאין האשה מעיזה אלא אם כן אין לה שום סיוע לדבריה, אבל אם יש לה סיוע, הרי היא מעיזה פניה, וממילא אינה נאמנת. כגון ששני עדים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה, ואף היא אומרת נתגרשתי, אין בדבריה כלום, שמכיון שעדים מסייעים לה היא מעיזה, והרי היא בחזקת אשת איש (כתובות כב ב; רמב"ם גרושין יב ו; שו"ע אה"ע קנב ג). אף אם אין עדים כשרים מסייעים לה אלא הבעל ועוד אחר עמו, כגון בעל שאומר נתתי גט זה לשליח, ואף השליח אומר כן, וגם האשה מודה לדבריהם, שהבעל והשליח אינם מחזיקים אותה, במקרה זה, בחזקת מגורשת, אינה נאמנת בטענתה לומר גרשתני, כיון שיש לה סיוע, ואינה אלא ספק מגורשת (גיטין סד א-ב; רמב"ם גרושין שם יב; טוש"ע שם קמא נו). וכן אם הבעל לבדו אמר גרשתי את אשתי, והאשה הודתה לדבריו, אינה נאמנת, שכיון שבעלה מסייע לה - מעיזה (רמב"ם שם ה; טוש"ע שם קנב א), אבל אם שליח לבדו מסייע לה, אינה מעיזה (רא"ש גיטין ז ח); ויש אומרים שגם אם עד אחד בעלמא מסייע לה היא מעיזה ואינה נאמנת (טור אה"ע יז). אם הודאת הבעל נקראת סיועהתחילה לטעון בפני בעלה גרשתני, ואחר כך הודה לה הבעל:
טענת גירושין בלא קטטהאין האשה נאמנת לומר לבעלה גרשתני כשיש קטטה ביניהם, שאז היא מעיזה בפניו (רא"ש יבמות טו ו; טור אה"ע קנב; שו"ע שם יז ב, בשם יש אומרים), וכל שכן כשהיתה ביניהם קטטה כזאת עד שפעם כבר אמרה גרשתני בפני פלוני ופלוני והוחזקה שקרנית, שאינה נאמנת שוב לומר גרשתני, שהרי אנו רואים שהיא מעיזה (בית מאיר שם ב; ערוך השלחן שם טז); ויש שכתבו שבסתם קטטה יש להחמיר, ואם קיבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם (עזרת נשים שם סק"כ; ערוך השלחן שם). טענת גירושין בלא טענת ממוןנחלקו ראשונים אם נאמנת האשה לומר גרשתני כשתובעת כתובתה:
הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
