הגדרה^[1] - חזקה טבעית שאין אדם כונס אשה אלא אם כן בודקה אם אין בה מומים

ה"שתיה בכוס" משמשת משל לשני מובנים:

• הכניסה לחופה (רש"י כתובות עה סוף ב).

• הבעילה (רמב"ם אישות כה ו).

במובן הראשון

חזקה זו היא הוכחה לברר שהבעל שמצא מומים באשה אחר הנשואין ודאי ידע מהם קודם לכן ונתרצה, ואינו יכול להוציאה בלי כתובה בטענת מקח טעות (ראה ערך קדושי טעות).

חזקה זו עומדת בניגוד לחזקה אחרת: אין-אדם-מתפייס-במומין (ראה ערכו), שלפיה אנו אומרים שבודאי לא ידע הבעל ממומים, שאילו ידע לא היה מתפייס ולא היה נושאה.

לכן אין סומכים על החזקה של אין אדם שותה בכוס אלא בצירוף חזקת הגוף (ראה ערך חזקה) של האשה, שעל פיה יש לומר שנולדו המומים באשה אחר האירוסין ונסתחפה שדהו, אבל אם הביא הבעל ראיה שהמומים היו בה לפני האירוסין, עדיפה חזקת אי הפיוס מחזקת אין אדם שותה בכוס, לפי שמסייעת לה חזקת-ממון של הבעל, שהוא מוחזק בכתובתה (כתובות עה ב).

היו בה מומים שאפשר להסתירם, כגון נכפית לזמנים ידועים, או ריח הפה, אין אומרים חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו (תוס' עו א ד"ה ואמאי; בית שמואל סי' קיז ס"ק טו).

במובן השני

בא על אשתו ושהה כמה ימים, וטען שמום זה לא נראה לו עד עכשיו, אפילו היה בתוך הקמטים או בכף הרגל, אין שומעים לו: חזקה שאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יפה, וחזקתו שידע ורצה (רמב"ם אישות כה ו; טוש"ע אהע"ז קיז י), שכשם שאינו יכול לטעון טענת-בתולים (ראה ערכו) לאחר זמן, כך אינו יכול לטעון טענת מומים לאחר זמן (מגיד משנה שם, על פי ירושלמי כתובות א ו); ויש חולקים וסוברים שאפילו בעל ושהה, טוען (בית שמואל סי' קיז ס"ק יט, בשם השלטי גבורים).

בעל ולא שהה כמה ימים:

• יש אומרים שטוען (מגיד משנה שם; ב"ח אהע"ז סי' לט, לדעת הרמב"ם).

• יש אומרים שאפילו לא שהה, מכיון שבעל אינו טוען (כסף משנה, לדעת הרמב"ם).

• ויש אומרים שבעל אף על פי שלא שהה, או שהה אף על פי שלא בעל, אינו טוען (פרישה אהע"ז סי' לט ס"ק כח).

הערות שוליים