|
אין אסור חל על אסור הגדרה - דבר האסור מן התורה, אין איסור אחר יכול לחול עליו הכלל וטיבוכלל גדול הוא בכל האיסורים שבתורה, שאין איסור חל על איסור (רמב"ם איסורי ביאה יז ח). כגון:
אמנם יש שחולקים וסוברים שאיסור חל על איסור, ולפיכך בשר שהוא פגול [- קרבן הנפסל במחשבה הפוסלת] או נותר [- קרבן שלא אכלו תוך זמנו] וכיוצא שבשל אותם בחָלָב - חייב האוכלם אף משום בשר-בחָלָב, אף על פי שכבר היו אסורים ועומדים קודם לכן (ברייתא בחולין קיד א)[1], וכן כל יוצא בזה. ומתרומה טמאה לדעתם אין למדים לשאר איסורים, לפי ששם יש לימוד מיוחד (תוספות סנהדרין שם וחולין שם), אבל אין הלכה כמותם. מקור הכלללדעת קצת ראשונים למדוהו ממה שנאמר בכהן שאכל תרומה בטומאה: וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ (ויקרא כב ט), ודרשו: פרט לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה מפני שהיא מחוללת ועומדת, ואין איסור של טומאת הגוף חל על איסור טומאת תרומה (חולין קיג ב. וראה ערך אכילת תרומה), ומכאן למדו לכל האיסורים (תוספות סנהדרין פג ב ד"ה פרט, וחולין קא א ד"ה בנטמא; שיטה מקובצת נזיר ד א ד"ה ואבעית, בשם הרא"ש). האם האיסור השני אינו חל כללבמהותו של הכלל אין איסור חל על איסור נחלקו תנאים: לר' שמעון אין האיסור השני חל כלל והוא כמי שאינו; ולר' יוסי לא נאמר אין איסור חל על איסור אלא לענין עונש בלבד, שהעובר עליו אינו נענש אלא על האיסור הראשון, אבל מכל מקום חל האיסור השני, והעובר עליו נקרא רשע שעובר על שני איסורים ונקבר בין רשעים גמורים (יבמות לב ב, וראה שם לג ב. וראה ערך קבורה)[2]. קדימות האיסוריםהאיסור שחל בראשונה על החפץ שאנו דנים עליו, הוא האיסור הראשון, שעליו אין חל איסור אחר, אף על פי שהאיסור השני מצד עצמו קדם לאיסור שעל החפץ (ריטב"א קדושין עז ב ד"ה תני). כגון: בהמה שנתנבלה ביום הכפורים, איסור יום הכפורים הוא הראשון, ואין איסור נבילה חל עליו, אף על פי שאיסור נבלה בכלל היה בעולם לפני יום הכפורים (ריטב"א שם. וראה תוספות שבועות כד א ד"ה האוכל בשם ריצב"א)[3]. מעשה אחד ובו פעולות חלוקותהיו שני האיסורים על פעולות חלוקות, אלא שעשאם במעשה אחד, נחלקו ראשונים:
כשנפקע האיסור הראשוןכשהאיסור הראשון נפקע, שוב חל האיסור השני, אפילו כשבתחילת בואו על הדבר לא חל מחמת שאז היה קיים האיסור הראשון. כגון: שני אחים נשואים שתי אחיות, וזה שנשא ראשון מת, אפילו לדעת הסובר שבחייו היה האח השני אסור באשתו משום אשת אח בלבד, לפי שחל עליו בראשונה, ולא משום אחות אשה (ר' שמעון ביבמות לב א), שאין איסור חל על איסור, מכל מקום כשמת האח אסורה להתייבם, שכשתתייבם ויפקע איסור אשת אח, שוב יחול עליו איסור אחות אשה (יבמות שם). שבועה על שבועהכשם שאין איסור חל על איסור כך אין שבועה חלה על שבועה (משנה נדרים יז א)[4], וכן אין שבועה חלה על איסורים שבתורה, שאם נשבע שלא יאכל נבלות וטרפות - אין השבועה חלה, לפי שמושבע ועומד מהר סיני הוא (שבועות כג ב), ואין איסור חל על איסור (תוס' שבועות כז א ד"ה לקיים; המאור שבועות סוף פ"ג)[5]. אסור חל על אסורבאחד משלשה אופנים איסור יכול לחול על איסור :
איסור בבת אחתהכללבאו שני האיסורים בבת אחת, חלים שניהם כאחד (יבמות לג ב: חולין פט ב, ק ב, ועוד), לפי שאין אתה יכול להוציא אחד מהם, שאם נאמר שלא יחולו יהיה פטור לגמרי, ולפיכך חלים שניהם (תוספות רי"ד קדושין נ ב ד"ה כל). לפיכך:
יש מהתנאים שסוברים שאף בבת אחת אין איסור חל על איסור (ר' שמעון לפי בר קפרא, יבמות שם; ר' יוסי הגלילי לפי רבא, חולין קא ב), וחייב על האיסור החמור יותר (תוספות יבמות שם א ד"ה באיסור), אבל אין הלכה כמותם (רמב"ם איסורי ביאה יז ח, מאכלות אסורות ה ה, שגגות ד א). כשהאדם נאסר בשני איסורים בבת אחתאיסור בבת אחת נקרא אפילו כששני האיסורים חלו בזה אחר זה, אלא שאדם זה נאסר בשניהם בבת אחת, כגון: קטן שנתגדל והביא שתי שערות (ראה ערך גדול), שאז נתחייב בכל המצוות האמורות בתורה, והיה לפניו דבר האסור בשני איסורים, שהאחד אינו חל על השני, הרי הוא מתחייב בשניהם, לפי שאצלו באו שני האיסורים בבת אחת. ולפיכך זר (ראה ערכו) ששימש במקדש בשבת, אם הביא שתי שערות באותה שבת חייב שתים (יבמות לג א. וראה השגות הראב"ד ביאת מקדש ט יב). איסור מוסיףהכללהיה האיסור האחרון מוסיף על הראשון, מתוך שחל חלק האיסור שניתוסף חל גם כל האיסור החדש (יבמות לב ב, לד א; קדושין עז ב; כריתות יד א-ב, ועוד). ר' שמעון חולק וסובר שאף באיסור מוסיף אין איסור חל על איסור (יבמות לב א, וראה שם בתוספות לג א ד"ה בר קפרא), ואין הלכה כמותו (רמב"ם איסורי ביאה יז ח, ושגגות ד א). גדרי האיסורגדרו של איסור מוסיף הוא שבאותו החפץ עצמו שנאסר, מוסיף האיסור השני. התוספת תיתכן בשלשה אופנים:
תוספת אנשים - דוגמאותתוספת אנשים, היינו שהאיסור החדש חל על אנשים אחרים שלא היו אסורים באותו דבר מחמת האיסור הראשון, כגון: אשה שהיתה אלמנה, ואחר כך נעשתה גם גרושה, שמצד היותה אלמנה לא היתה אסורה אלא לכהן גדול, וכשנעשית גרושה נאסרה אף לכהן הדיוט, מתוך שחל האיסור לכהן הדיוט חל אף לכהן גדול, ואם בא עליה הכהן הגדול חייב שתים (קדושין עז ב; רמב"ם איסורי ביאה יז ט,י). הבא על אשת איש והיא נדה חייב שתים, לפי שאיסור נדה מוסיף בה איסור גם לבעלה (יבמות לג ב ולד א, וברש"י; רמב"ם שגגות ד א). חמותו שהיתה אלמנה ונישאת - חייב עליה משום חמותו ומשום אשת איש, שהרי משנישאת נוסף בה איסור לכל העולם (יבמות לב א). אחות אשתו שנישאת לאחיו ומת - חייב עליה משום אשת אח, שנוסף בה איסור על כל האחים (שם), וכיוצא בדבר. תוספת אנשים - גדרים
תוספת איסור - הגדרהתוספת איסור הוא שנוסף בדבר חומר שלא היה בו מחמת האיסור הראשון, אפילו שלא נוסף איסור לאנשים אחרים, והתוספת היא לאותו האדם עצמו שהיה אסור בדבר מקודם. תוספת איסור - דוגמאות
ויש חולקים וסוברים שכל איסור הנאה אינו איסור מוסיף אלא איסור חמור (תוספות חולין קא א ד"ה איסור כולל).
תוספת זמן - הגדרהתוספת בזמן הוא, שהאיסור השני מוסיף ימי איסור על האיסור הראשון. תוספת זמן - דוגמאאמר שבועה שלא אוכל ככר זו היום, ואחר כך אמר שבועה שלא אוכלנה לעולם, ואכלה באותו היום - בתוספת זו נחלקו ראשונים: יש אומרים שאין זה איסור מוסיף, ואין השבועה השניה חלה על הראשונה, כיון שביום זה עצמו אין בו תוספת (רמב"ם שבועות ד י. וראה שם בכסף משנה), ולא אמרו איסור מוסיף אלא כשנוסף האיסור השני בזמן שהאיסור הראשון קיים, אבל בשבועה זו על שאר הימים הלא אין עליו אז שום איסור מצד השבועה הראשונה (רדב"ז שם. וראה שער המלך איסורי ביאה יז ח); ויש חולקים וסוברים שאף תוספת בזמן הוא איסור מוסיף (הראב"ד בהשגות שם) מוסיף איסור קליש אומרים שאם האיסור השני הוא קל מהראשון - אינו חל אפילו שהוא איסור מוסיף, כגון חמותו שנעשית אשת איש, אין איסור אשת איש חל על חמותו, אף על פי שהוא מוסיף שהרי נאסרה על כל העולם, לפי שאשת איש אין מיתתה אלא בחנק, וחמותו מיתתה בשריפה שהיא חמורה (תוספות ישנים כריתות יד ב ד"ה מודה לדעת ר' יוסי. וראה סנהדרין פא א בסוף העמוד, ותוספות יבמות לב ב ד"ה ותו, ותוספות קדושין עז ב ד"ה פרט). איסור כוללהכללהאיסור האחרון, אם הוא כולל דברים אחרים עמו, מתוך שחל האיסור על הדברים האחרים, חל גם על אותו הדבר שהיה עליו האיסור הראשון, כדרך שאנו אומרים באיסור מוסיף (שבועות כד ב; יבמות לג ועוד), ומחלוקת תנאים בדבר:
הלכה שאיסור כולל חל, אפילו שאינו חמור יותר (רמב"ם איסורי ביאה יז ח, מאכלות אסורות ח ו, ושגגות ד א). גדר איסור כוללגדרו של איסור כולל הוא, שאין האיסור האחרון מוסיף על החפץ כלום, אבל מרבה הוא איסור על האדם בדברים אחרים שלא היה אסור בהם מחמת האיסור הראשון (רש"י שבועות כד ב ד"ה מידי), כגון: האוכל גיד הנשה של נבלה, שאין איסור נבלה מוסיף כלום על הגיד עצמו, אבל הוא כולל את כל הבהמה כולה, ומתוך שהאדם עובר על שאר אברי הבהמה משום נבלה עובר גם על הגיד (חולין קא א; רמב"ם מאכלות אסורות ח ו). האוכל מאכלות אסורים ביום הכפורים, מתוך שיום הכפורים כולל כל המאכלים שבעולם, הרי הוא חל גם על המאכלות האסורים (כריתות יד א; רמב"ם מאכלות אסורות יד יח)[7]. איסור כולל הבא על ידי האדם עצמואיסור כולל הבא על ידי האדם עצמו, כגון שנשבע שלא יאכל נבלות ושחוטות, נחלקו אמוראים:
ולא נחלקו אלא באיסור הבא מעצמו על עצמו, אבל אם בא על ידי עצמו לכל העולם, כגון אכל חֵלֶב של הקדש, שהקדש שבא על ידי האדם כולל כל הבהמה, הכל מודים שזה נקרא איסור כולל (תוספות שם כד א ד"ה באיסור). הלכה שאף בשבועה חשוב איסור כולל (רמב"ם שבועות ד יא, ה י; טוש"ע יורה דעה רלח ו). איסור חמורהכלליש מהתנאים שסוברים שאם האיסור השני הוא חמור יותר מהראשון הרי הוא חל, אף על פי שאינו לא מוסיף, ולא כולל, ולא בא בבת אחת (רבי, כריתות כג ב; ר' יהודה חולין ק ב ורש"י ד"ה ומשני). דוגמאות
להלכהלהלכה אין איסור חמור חל על איסור קל, אם לא היה האיסור השני כולל, או מוסיף, או שבא בבת אחת; ואפילו איסור לאו על איסור עשה אינו חל, אף על פי שאיסור עשה קל ביותר, שאין עליו כל עונש (תוספות שבועות כג ב ד"ה דמוקי). חלות איסור בשיעורים שונים
ויש חולקים וסוברים שאין איסור חל על חצי שיעור של איסור אחר לרבי יוחנן שחצי שיעור אסור מן התורה (זכרון יהונתן סי' ד אות כח, שדברי תוספות שם הם דווקא לריש לקיש); ויש סוברים שאף לריש לקיש שחצי שיעור מותר מן התורה, אין איסור חל על חצי שיעור (מלבושי יום טוב קונטרס קל וחומר סי' ז, בדעת מקצת ראשונים).
איסורים החלים על איסוריםבקדשיםאף על פי שבכל מקום אין איסור חל על איסור, בקדשים יש מן התנאים סוברים שאיסור חל על איסור, לפי שנאמר: כָּל חֵלֶב לַה' (ויקרא ג טז), ודרשו: לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, והרי האמורים (ראה ערכו) הוא ה חֵלֶב שאסור עוד לפני שהוקדשה הבהמה לקרבן, ומכל מקום חל עליו איסור מעילה (רבי, כריתות כג ב; ר' שמעון, ללשון א' שם). וכן חל על האימורים איסור טומאת הגוף, אף על פי שכבר היו אסורים משום מוקדשין ומשום חֵלֶב, שנאמר: אֲשֶׁר לַה' (ויקרא ז כ), לרבות את האימורין לאיסור טומאה (כריתות כג ב). ויש שכתבו שלא למדנו בקדשים שאיסור חל על איסור אלא כשהאיסור השני הוא מוסיף או כולל, שהרי איסור מעילה הוא מוסיף על איסור חֵלֶב, שהחלב אסור רק באכילה, ומעילה אסור אף בהנאה, וטומאת הגוף הוא איסור כולל על אימורין וחלב, שכולל קדשים המותרים (ערוך לנר שם ד"ה גלי), ולפי זה אין החידוש בקדשים שאיסור חל על איסור אלא לסוברים שבכל מקום אין איסור חל על איסור אף במוסיף וכולל. נבלה וטרפה וחֵלֶבאיסור נבלה ואיסור טריפה חלים על איסור חלב, שנאמר: וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה, וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ (ויקרא ז כד), אמרה תורה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב, יבוא איסור טריפה ויחול על איסור חלב (חולין לז א). חידוש זה אינו אלא לדעת הסוברים שבכל מקום אין איסור חל על איסור אף בכולל, אבל להלכה שלעולם איסור חל על איסור בכולל, הטעם שנבלה וטריפה חלים על חלב הוא לא מגזירת הכתוב, אלא מפני שאיסורים אלה כוללים את כל בשר הבהמה (ראה רמב"ם מאכלות אסורות ז ב, ומגיד משנה שם). יש מהאמוראים שלמד מזה שאיסור נבלה חל אף על בהמה טמאה, אף על פי שאינו כולל (לוי במעילה טז א, לפי תוספות שם ד"ה אמר), לפי שסובר שבכל מקום אין איסור חל על איסור אף בכולל, וכשאמרה תורה שנבלה חל על חלב אין זה מפני שנבלה הוא כולל, אלא שבנבלה איסור חל על איסור (שער המלך איסורי ביאה יז ח); וכן יש מהאמוראים שסובר שאיסור טריפה חל על אבר מן החי, כשם שחל על חלב (לשון אחד לר' יוחנן בחולין קג א), אף על פי שטריפה אינו איסור כולל על אבר מן החי, לפי שסובר שאין מעלה בכולל בכל מקום (שער המלך שם. וראה תוספות יבמות לג ב ד"ה אמר). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
