[איין גרוב. ציסטערנע ברונן] (שבת קג) החורש כל שהוא למאי חזי לבורא דקרא פי' לגומא של דלעת (א"ב בנוסחאות שלנו כתיב לביזרא ומפרש רש"י לזרוע בתוכו נימא של דלעת): (ביצה כה) וצפרים שקננו בטפיחים ובבורות חייב אית דאמרי שקננו בבירה. (ב"ק ו) הצד השוה שבהן רב' אמר לאיתויי בור המתגלגל פי' אבן המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה היכי דמי אי בהדי דקא מתגלגל קא מזקי כחו הוא דההוא שמתגלגל ברגליו הוא חייב ולא בעל האבן ולא דמי לבור דבור מעשיו גרמו לו ובהאי אבן לא נעשה מעשה שור יוכיח שאין מעשיו גרמו לו אף אני אביא את האבן (ובב"ב פג) בגמ' קנה שלשה ובפרק (האומר לחברו) בעי רב אשי בור מהו שתפסיק (סנהדרין מט) וישובו אתו מבור הסיר' אמר ר' אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג מפורש בתלמוד ירושלמי (בפיאה פ"א ובסוט' פ"א) שרצה שאול להשיב את דוד מפני שאמר הנה בעת שלקח הצפחת והחנית והיה יכול להרגני וכיון שלא הרגני צדיק הוא ואין לרדפו אמר לו אבנר לא כי אלא הצפחת והחנית הנערים הלכו להביא מים מן הבור ושכחום שם ומצאם דוד ולקחתם מן הבור אמר לו הצפחת והחנית כבר נשארו בבור כנף מעילי מה תאמר בו אמר לו כנף מעילך בסירה הודעת כלומר נסבך בקוצים ונחתך ומצאו דוד ולקחו משם וכיון שלא הניחו אבנר להתפייס לדוד נענש עליהם וזהו בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג: