תּוּסְקָפָא, תּוּסְקַפְתָּא f. (סְקַף I; cmp. עֲלִילָה) 1) what is brought about, disposition, destiny. Targ. II Chr. X, 15 (h. text נסבה). Ib. XXII, 7 תּוּסְקְפַת constr. (h. text תבוסת). —2) cause, pretext, occasion. Targ. Jud. XIV, 4 (h. text תאנה).—Pl. תּוּסְקְפָתָא. Targ. Job XXXVII, 12 (ed. Wil. תּוּסְקַפְתָּא sing.; h. text מסבות).—V. תַּסְקוֹפָא.