תּוּבְיָה, (v. תּוּבָא) vomit. Lev. R. s. 16 (ref. to Is. LVII, 17 וילך שובב וכ׳) הדר ת׳ לת׳ vomit goes back to vomit (the sinner returns to the place of sin, with ref. to Prov. XXVI, 11).—Trnsf. overflow, flood. Gen. R. s. 13 כמין ת׳ כהדין קבריא וכ׳ Ar., v. קַבְרִיאֵל (ed. כמין תוכייה דהדין ק׳ (read: תּוּבְיָיה) like the overflow of the Ḳʾbaria); Koh. R. to I, 7 כמין תיבה וכ׳ (corr. acc.).