שִׁפְלוּת f. (preced. wds.) 1) (b. h.) ידים lassitude, v. שָׁפֵל I. I. —2) humility, humiliation. Num. R. s. 4²⁰ אם לפני … צריך אדם לנהוג ש׳ בעצמו וכ׳ if a man must conduct himself humbly before a king of flesh and blood, how much more must he do so before the Lord? Ib. end היה נוהג בש׳ וכ׳ he lived humbly before the Lord. Sot. 48ᵃ bot. (ref. to Is. V, 15) שגורמין ש׳ לשונאיו של הקב"ה (not לשונאי) they cause humiliation to the enemies of the Lord (euphem. for: to God); ש׳ של ישראל the humiliation of Israel; a. e.