שָׁמַיִם m. du. m. du. (b. h.) 1) heaven; trnsf. Heaven, God. Gen. R. s. 1 הש׳ נבראו תחלה the heaven was first created. Tam. 32ᵃ top מן הש׳ לארץ וכ׳ is it farther from heaven to earth, or from east to west? Lam. R. introd. (R. Joh. 1) מִשְּׁמֵי מרום from the high heavens. Ned. XI, 12 (90ᵇ) ש׳ ביני לביניך heaven is between me and thee (I have an unconquerable aversion to associating with thee, v. Y. ib. 42ᵈ bot., quot. s. v. רָחִיק II; differ. in comment.). R. Hash. 19ᵃ אי ש׳ by Heaven! B. Mets. 37ᵃ לצאת ידי ש׳ to do his duty towards God (v. יָצָא).—Kidd. 40ᵃ, a. e. רע לש׳, v. רַע.—Snh. XI, 5, a. e. בידי ש׳, v. מִיתָה.—ירא ש׳, יראת ש׳, מלכות ש׳ &c., v. respective determinants.