שָׁגַם , Pi. שִׁיגֵּם (v. גָּמַם) 1) to smooth, plane, polish. Kel. XXII, 10 הנסרים … ששִׁיגְּמָן the boards in a bath which one planed; (Maim.: which one joined with bamboo, v. next w.). —2) to bend. Gen. R. s. 26 (play on בשגם, Gen. VI, 3) הרי אני מְשַׁגְּמָן ביסורין I will bend them through suffering; הריני משגמן אלו באלו (‘Rashi’ מְשַׁגְּשָׁן) I will bend them (break their power) one through the other; ib. ע"י שלא שִׁיגַּמְתִּי אותן וכ׳ because I had not bent them through suffering; Yalk. ib. 44.
    (. - שׁוֹגֵם ) שֶׁגֶם m. (preced.) joint made of twisted reed (bamboo), hinge.—Pl. שְׁגָמִין or שִׁגְ׳, שׁוֹגְמִין. Gen. R. s. 26 (v. preced.) הדלת הזה מי מעמידו שְׁגָמָיו (or שִׁגְמָיו) what keeps the door in position? Its hinges. Kel. X, 6 עשאן בסינין או בשוג׳ (Ar. a. Bart. בשג׳) if he joined the boards with tenons or with hinges (Maim.: with bamboo, v. סֵן).