|
שם:
קָסַם קָסַם (b. h.) 1) to cut, carve. Snh. IX, 6 המקלל בקוֹסֵם (Y. ed. בקַסָּם) he that curses (his neighbor) invoking God as ‘a carver’ (instead of creator ex nihilo); expl. ib. 81ᵇ יכה קוֹסֵם את קוֹסָמוֹ (Ms. M. את קוסו, emended קוסמו, Ar. קִסְמוֹ, קִיסְמוֹ) may the carver strike his carving; anoth. explan. יכהו קוסם לו ולקונו ולמקנו may the carver strike him (euphem. for thee), himself (thyself) &c., v. קָנָה; Y. ib. IX, end, 27ᵇ, v. קַיְינָא. —2) to decide (cmp. גָּזַר). Ḥag. 14ᵃ (ref. to Is. III, 2) קוסם זה מלך ḳosem means king (with ref. to Prov. XVI, 10); Yalk. Is. 261. —3) (v. קֶסֶם) to divine. Sifré Deut. 171 איזהו קוסם זה האוחז וכ׳ who is a ḳosem? He that seizes his staff (and measuring it fist-wise says), shall I or shall I not go? (ref. to Hos. IV, 12); Yalk. Deut. 918. Snh. 106ᵃ (ref. to Josh. XIII, 22) קזסם נביא הוא a charmer? is he not a prophet? בתחלה נביא ולבסוף קוסם at first a prophet, and in the end a charmer. Num. R. s. 20 (ref. to Num. XXII, 7) הוליכו … קסמים שהיו קוֹסְמִין בהן they carried with them all kinds of divining implements with which people divine. Koh. R. to XII, 7 לִקְסוֹם קסמים, v. קֶסֶם; a. e. באדיבות אתר ספריא
|
