פְּקַד ch. same 1) to command. Targ. O. Lev. VIII, 31 פַּקְדִּית Mss. (oth. ed. Ithpa.; ed. Berl. Pa., v. infra). —2) [to give in charge,] to store up.—Part. pass. פָּקִיד; pl. פְּקִידי. Keth. 5ᵇ מִיפְּקַד פקיד, v. חֲבַר. Pes. 33ᵇ משקין מיפקד פקידי (Rashi: מִיפְּקִיד) liquids (in grapes) are stored up (the shell being merely a vessel), opp. מיבלע בליעי.
    Pa. - פַּקֵּיד to command, commission. Targ. Gen. VII, 5; 9 (ed. Berl. פַּק׳, without Dagesh). Ib. XLIX, 33. Targ. Ps. LXVIII, 29. Targ. Am. IX, 3, sq. (ed. Wil. אַפְקִיד Af.); a. v. fr.—Pesik. Baḥod., p. 155ᵇ רבי … הוה מְפַקֵּד לחבריה וכ׳ R. Z. commanded the students (saying), go and hear R. L. preach; Y. R. Hash. IV, beg. 59ᵇ. Y. Ber. IV, 7ᶜ bot.; ib. דרבי מיפקד (corr. acc.). Koh. R. to III, 2 הוה מפקד גו ביתיה gave orders in his house (made his will); a. fr.—Part. pass. מְפַקַּד, v. infra.
    Af. - אַפְקֵיד 1) same, v. supra.—2) to give in charge, deposit. B. Mets. 36ᵃ הוו מַפְקְדֵי מרייהו וכ׳ used to leave their hoes in charge of a certain old woman; יומא חד אפקדינהו וכ׳ one day they left them with &c.; a. fr.
    Ithpa. - אִתְפַּקֵּד,
    Ithpe. - אִתְפְּקִיד, אִיפְּקִיד 1) to be commanded. Targ. O. Lev. VIII, 31, v. supra. Ib. 35. Targ. Ex. XXXIV, 34; a. fr.—Ab. Zar. 14ᵃ; 21ᵃ מִיפְקְדִינָן Rashi (ed. מְפַקְּדִינָן, Part. pass. Pa.), v. פָּנִים. —2) to be given in charge, be deposited. Targ. Lev. V, 23 (O. ed. Lsb. אִתַּפְקַד).—Keth. 5ᵇ; Pes. 33ᵇ, v. supra.