פִּקָּדוֹן, preced.) thing given in charge, deposit. Gen. R. s. 93, beg. לית שמיה פקדון אלא פּוּק דּוֹן (some ed. פוקדון in one word) it ought not to be called piḳḳadon, but puḳ don (go out of this, avoid it; דון for דין). Shebu. V, 1 שבועת הפ׳ the oath concerning a deposit. Ib. 2 תן לי פִקְדּוֹנִי give me my deposit back. Ib. VI, 7 מי שהפ׳ אצלו the trustee. Num. R. s. 9 (ref. to Num. V, 12 ומעלה בו מעל, a. Lev. V, 21) לפי שהיא כופרת בפ׳ because she betrays a trust; מה ממון הקל כל הכופר בפ׳ … בפִקְדּוֹן גוף וכ׳ if in money matters which are of slighter import, he who denies a deposit is considered like denying the Lord, how much more so is one who denies the deposit of a body (purity of the family)! Tanḥ. Shof’ṭim 12 פ׳ אחד … תן לו פִּקְדּוֹנוֹ וכ׳ one deposit has he (the Lord) with thee, give it back to him and make thyself a god; ומה פקדונו וכ׳ and what is his deposit? Said she, the soul within thee; a. v. fr.—Pl. פִּקְדּוֹנוֹת, פִּיקְ׳. Gen. R. l. c. ברח מן הפ׳ flee from receiving trusts; Yeb. 109ᵃ.—בעל פ׳ trustee. Gen. R. s. 53; Pesik. R. s. 43, v. פָּקַד; a. e.