פעי, (b. h.) to open the mouth; to blow; to cry. Sot. 11ᵇ (ref. to פועה, Ex. I, 15) שהיתה פּוֹעָה ומוציאה את הוולד (Ar. פ׳ לוולד) she blew (a charm into the mother’s ear) and brought the child forth; Koh. R. to VII, 1 שהיתה פועה באשה וכ׳; ib. שהיתה פועה ובוכה על וכ׳ she cried out and wept for her brother &c. Ib. שפָּעַת בפני פרעה וכ׳ she cried out before Pharaoh, saying &c. Sot. l. c. שהיתה פועה ברוח וכ׳ she cried in holy inspiration and said, my mother is destined to bear a son who will save Israel. Lev. R. s. 27; Tanḥ. Emor 11, v. פְּעִיָּיה. Midr. Sam. ch. XXII פָּעֲתָה כעגלה she lowed like a heifer; a. fr.