פְּכַר (cmp. פָּכָה) 1) to insert, interlace, clasp. Sabb. 10ᵃ פ׳ ידיה ומצלי he clasped his hands (in reverence) and prayed; Yalk. Am. 542.—Part. pass. פְּכִיר; pl. פְּכִירִין. Targ. Esth. VIII, 15. —2) to split, break open. Part. pass. פְּכִיר. Gen. R. s. 67 Ar. (ed. פָּכוּר h. form), v. פָּכוֹרָא.
    Pa. - פַּכֵּר 1) to split, break in, demolish. Targ. Y. I Gen. XLIX, 6 (ed. Vien. פָּכְרוּ Pe.). Targ. Y. Num. XXI, 35 (ed. Vien. פָּ׳); a. e.—Targ. Koh. III, 3 לפַכָּרָא ed. Lag. (Ar. a. Levita לפכורא, read: לפַכּוּרֵי; ed. לפרכא, לכפרא, corr. acc.; h. text לפרוץ).—Gen. R. s. 86 end פַּכְּרוּן (not פרכ׳), v. נִיבָא I. Lam. R. to V, 1 (transl. ערו, Ps. CXXXVII, 7 פַּכְּרוּ Ar. (ed. פגרו, v. פְּגַר I). —2) to entangle, confound. Targ. Y. Lev. XXVI, 30 (ed. Vien. אַפְכַּר Af.).
    Ithpe. - אִתְפְּכַר to be entangled, caught. Targ. Prov. V, 22 נִתְפְּכֵיר ed. Lag. (Ar. יִתְפְּכַר; some ed. נתּפכיך, corr. acc.; h. text יתמך).