נִיבָא I, ; (cmp. טפי, a. נוֹטֵף s. v. נָטַף) tusks, canine teeth; also pl. נִיבֵי. Targ. Ps. LVIII, 7 (h. text מלתעות).—[Targ. Y. I Deut. XXXIV, 7 נ׳ לסתיה his molar teeth; (h. text לֵחֹה!).]—B. Kam. 23ᵇ. Ḥull. 59ᵃ גמלא נ׳ אית ליה a camel has canine teeth. Sabb. 63ᵇ שקילי נִיבֵיה his (the dog’s) tusks are gone. Gen. R. s. 86, פכרון ניביה break its tusks out; Yalk. ib. 145 תברון ניביה. Ib. מסתכל בניביה, v. סְכַל I.—Trnsf. the sinews connecting the hip-bone with its socket. Ḥull. 54ᵇ איפסוק ניביה (some ed. איפסיק) its sinews are severed.