נִיאוּץ, (נָאַץ) insult. Gitt. 56ᵇ נִיאוּצוֹ וגידופו וב׳ this man’s (Titus’) insult and blasphemy.—Pl. נִיאוּצִים, נִיאוּצִין. Lam. R. introd. (R. Joḥ. 1) ניחומין … נ׳ הן these consolations … are insults; Pesik. R. s. 28; Midr. Till. to Ps. CXXXVII; Yalk. Ps. 884 נִאוּצִים.