נוּם I, (denom. of נְאוּם, as נָאַם, Jer. XXIII, 31) to speak, say. Cant. R. to I, 1 שנָם, v. לְמוּאֵל. Tosef. Ohol. IV, 14 נם לי הן said he to me, Yes. Ib. נַמְתִּי said I; a. fr.—Part. נוֹמֶה (fr. נמה), fr. which (as in Chald.) נוֹמֵיתִי, נוֹמִינוּ &c. Yeb. XVI, 7 (122ᵃ) ונומיתי לו (Y. ed. ונִימֵּיתִי, Pi.) and I said to him. Ib. נוֹמֵית Bab. ed. (Y. ed. נוֹמַת; Mish. אמרה) said she. Gitt. VI, 7 נומינו לשליח (Ar. נִמִּינוּ) we said to the messenger; a. e.—Y. Yeb. XII, 12ᶜ top ונומה לי (ed. Krot. ונִימָּה); Y. Naz. II, end, 51ᶜ נִימָּא (fr. נמא); Tosef. Naz. IV, 7 נם; Sifré Num. 22 נָאַם, נָאַמְתִּי.—Treat. Der. Er. ch. II המְנַמִּין והמפפין בידיהם who make motions with their hands when speaking.—[Tosef. Ohol. V, 12 נמיתי ed. Zuck., oth. ed. נמתי, read: נעניתי, v. עָנָה II.]