מָרַד I (b. h.; denom. of מֶרֶד; cmp. מָעַל a. מַעַל) 1) to rebel, refuse obedience; to protest. Keth. V, 7 המוֹרֶדֶת על בעלה she who rebels against her husband (refusing marital duties; oth. opin. refusing to work). Ib. המוֹרֵד על אשתו a husband refusing marital duties (oth. opin. refusing to give her work and support); ib. 63ᵇ. Snh. 49ᵃ, a. fr. מורד במלכות rebel.—Meg. 13ᵃ מ׳ בעצת מרגלים he (Caleb) protested against the counsel of the spies. Ib. מרדה בגילולי וכ׳ she refused homage to the idols of her father’s house; a. fr.—[Y. Maas. Sh. I, 52ᵈ top מטבע שמרד, read: של מֶרֶד or מָרוֹד, q. v.] —2) to incite to rebellion. Gen. R. s. 23, v. infra.
    Hif. - הִמְרִיד to make rebellious, to incite. Y. Keth. V, 30ᵇ bot. התורה הִמְרַדְתָּהּ עליו the Law requires her to be rebellious against him (to refuse sexual connection). Gen. R. s. 26 זה הִמְרִידָן עלי this man (Nimrod) made them rebel against me; ib. s. 23 זה המוֹרְדָן עלי (‘Rashi’: המרידן).