מֵעֲלָא, (עֲלַל, infin. מֵיעַל; cmp. בִּיאָה II) coming in, entering. Targ. Y. II, Ex. XXI, 10 [read:] מֵיעֲלֵיה ומיפקיה לוותה his visiting her (for marital duties); [Y. I מעייל לה read: מֵיעֲלֵיה לה or מְעַיְּילֵיה (fr. עוּל)].—Keth. 53ᵃ מֵעֲלָאִי דידי my very coming in (with you).—Pl. constr. מֵעֲלֵי, מֵי׳, מַעֲ׳.—מ׳ שמשא sunset. [Dan. VI, 15 מֵעָלֵי, ed. Baehr מַעֲלֵי.]—Targ. Y. II, Num. XXV, 4.—מ׳ שבתא, מ׳ (יומא ד)פסחא &c. Sabbath eve (Friday), Passover eve &c. Ib. XXII, 28.—Targ. Y. Gen. XIV, 13.—Gitt. 77ᵃ. B. Mets. 49ᵃ bot. Keth. 62ᵇ כל מ׳ יומא וכ׳ every eve of the Day of Atonement. Ib. 63ᵃ; a. fr.