מַחֲלָץ, du. מַחֲלָצַיִם, pl. מַחֲלָצִין (חָלַץ, cmp. חָלִיץ) a sort of windlass, loops of a rope attached to a heavy slab for rolling over plastered roofing &c., v. מַעֲגִילָה. Macc. 9ᵇ עד שישמט מַחֲלָצוֹ מידו Var. in Ar. s. v. מחצל (ed. מחצלו) until the entire ramming machine slips out of his hands (opp. to נפסק the breaking of the rope); Y. ib. II, beg. 31ᶜ עד שיתיר את כל המחלצין (read שיפיל or שיוריד) until he lets go all the loops (expl. = נפסק החבל). Ib. מה דמר ר"י בשמיטת המ׳ (not המחלצון) what R. J. says (‘until he drops the whole rope’) refers to the slipping of the machine; Tosef. ib. II, 3 ed. Zuck. עד שיפול כל המחצלין מידו (read: שיפיל … המחלצ׳). M. Kat. I, 10 (11ᵃ) שפין את … אבל לא במחלצים (Y. ed. … צַיִים; Ms. M. מחצלים) you may plaster over cracks in the roof, or roll them over with a (small) roller, using the hands or the feet, but not with the windlass, v. Y. ib. 81ᵃ top.—[The Var. lect. מחצל־ rests upon a popular transposition, as if from מָחַץ. The interpretation of מחצל by commentators as trowel does not fit the context.]