מוּלְיָא, (מְלֵי) filled up ground, mound. B. Bath. 54ᵃ שקל מ׳ ושדא וכ׳ if one takes earth from the mound and throws it on the low ground; מ׳ במ׳ if one throws from mound on mound (to make them even); M. Kat. 10ᵇ.—Pl. מוּלְיָיתָא. Erub. 56ᵇ, v. בֵּירַאי—V. מִלֵּיתָא.—[For pr. n. pl. with מוליא or מליתא, מלתא, v. respective determinants.]