מוּלָא II, (mulus) mule. Pesik. Shub., p. 162ᵃ (ref. to נחשתים, II Chr. XXXIII, 11) כמין מ׳ של נחשת Ar. (ed. מולי) a sort of mule of bronze; Y. Snh. X, 28ᶜ bot. מילא; Deut. R. s. 2 מולן; Ruth R. to II, 14 מולה; Yalk. Kings 246 מולא.—Pl. מוּלָאוֹת. Sabb. 52ᵃ (Ar. masc.).—Ch. v. מוּלְתָא.