מַלְיְתָא, מִלֵּיתָא, מִי׳, (מִלֵּתָא) f. (preced.) 1) mound, rampart. Targ. II Sam. V, 9; Targ. I Kings IX, 24 (ed. Lag. מי׳; h. text מִלּוֹא). Targ. II Sam. XX, 15 (h. text סללה); a. e.—Pl. מַלְיָתָא, מִילְיָ׳. Targ. Jer. XXXII, 24. —2) stuffing. Pes. 74ᵃ, v. מוּלְיְיתָא.