מְלִילָה, ripe ear, esp. parched ear.—Pl. מְלִילוֹת. Maasr. IV, 5 המולל מ׳ he who rubs parched ears; Tosef. Bets. I, 20. Tosef. Ter. III, 18 … הכניס שובלין … לעשותן מ׳ if one brought ears to his house with the intention of parching them.—Y. Pes. III, beg. 29ᵈ, v. עָמִיל. Pesik. R. s. 43, a. e., v. קָמָה; a. fr.