טָלֵי, טְלֵי, טַלְיָא, טַלְיָיא m. (טלי, cmp. טָלֶה) 1) tender, young; young man, servant. Targ. Y. Lev. XV, 2. Targ. Ps. XXXVII, 25. Targ. Y. Gen. XLI, 12; a. fr.—Targ. Y. Lev. XVI, 27 טָלָא.—B. Bath. 142ᵇ, v. חוּלַּק. Y. Yeb. XII, 12ᵈ bot. הוא ט׳ וכ׳ if he is young and she old. Lam. R. to I, 16 בגין דאית לי ט׳ וכ׳ (not טלאי) since I have a young slave &.; a. fr.—Yeb. 114ᵃ top טלי וטליא boys and girls.—Pl. טָלַיָּא, טָלַיָּיא, טָלִין, טְלָאֵי. Targ. Joel II, 16. Targ. II Esth. I, 2 טָלִין וְטַלְיָין ed. Lag. boys and girls, v. supra.—Targ. Prov. I, 4; a. fr.—Sot. 33ᵃ נצחו ט׳ the boys (sons of the Highpriest) have won the battle; Y. ib. IX, 24ᵇ. Y. Meg. III, 74ᵃ bot. טָלַיָּיה. Y. Ter. VIII, 46ᵇ bot. טַלְיֵי דבי וכ׳ the boys of the Nasi’s house; a. fr.—Fem. v. טַלְיְתָא. —2) = h. טָלֶה lamb. Targ. Y. Ex. I, 15.—Pl. as ab. Targ. Y. Gen. XXX, 40. Targ. Ps. CXVIII, 27. —3) pr. n. m. Tali. Snh. 52ᵇ, v. אִימַּרְתָּא.