חָרוֹרָא, (חור, v. חִיוַּרְוָרַיָּא; cmp. P. Sm. 1226, sq. s. v. חור) dazzling the eye, deceiver.—Pl. חָרוֹרִין, constr. (חֲרוּ׳) חֲרוֹרֵי, with עיינין. Targ. Y. I Deut. XVIII, 10 (Y. II ed. Amst. חָרוֹדֵי, corr. acc.); ib. 14 (h. text מְעֹנֵן, derived fr. עוּן, v. Snh. 65ᵇ quot. s. v. זְכוּרוּ). [Targ. Y. Lev. XIX, 26 ולא אחורי סנהדרין עיינין, read: ולא חרורי עיינין, the word סנהדרין being a glossator’s reference to Snh. l. c.]