חִלֶף I m. (preced. wds.) 1) shoot.—Pl. חֲלָפִים, constr. הֶלְפֵי, חֶילְ׳. Bets. 3ᵇ; Yeb. 81ᵇ; Zeb. 72ᵇ ח׳ תרדין the young shoots of beet growing out of the root; Orl. III, 7 Ms. M. (ed. חוֹלְפוֹת; Y. ed. חִילְפּוֹת); Tosef. Ter. V, 10 חֲלִיפוֹת ed. Zuck. (Var. חילפות); Ukts. I, 4 חִלְפּוֹת. V. חֲלִיפִין, חֲלִיפָה. —2) rush, v. חֵילֶף.