בהי, בָּהָא, בָּהָה (b. h.; √בה, cmp. בוא , to be broken into; to gasp; to burst forth, v. בהק, בהר; v. Ges. Hebr. Dict. s. v.) to be stirred up, confounded, in disorder.—Gen. R. s. 2, beg. תוהא ובוֹהִא; ib. fem. תוהא ובוֹהָא bewildered and confounded.
    *. - הִבְהָה to clear (the field), cmp. בָּעָה. Y. Sabb. VII, 10ᵃ top המברה בחרשים (read המַבְהֶה). Y. Shebi. IV, 35ᵇ ומבדין (read ומַבְהִין or ומַבְהֶה) you may clear thickets (in the Sabbath year); v. בָּרַךְ Pi.