סקר
האורך של מסכת חולין:






 
    חיפוש מתקדם

אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת
ש
  1. ש, to blow. Gen. R. s. 2 ברית כרותה … רוחא שָׁיְיפָא (not רוחה, רוחו) an assurance is given to the water that even during the hot season a wind shall blow.—Trnsf. (cmp. colloquial Engl. to blow) to be proud. Lev. R. s. 16 (ref. to גבהו, Is. III, 16) [read:] דהוויין שָׁיְפָן ברומהון they were proud of their high stature; Lam. R. to IV, 15 ש׳ ברומיהון.
  2. ש, (v. נְשַׁף II) to slip. Ḥull. 42ᵇ בוקא … דשָׁף מדוכתיה a dislocated hip-bone; ib. 54ᵃ, sq. B. Mets. 84ᵃ bot. he lamented, (מיניה) עד דשף דעתיה (Ms. H. דשני) until his mind slipped (from him), he lost consciousness; a. e.—יתיב(ו) בי כנישתא דשף the synagogue of ‘He slipped’ (away from the Temple) ‘and settled’ (in Babylonia), name of a synagogue in Nehardea (a reference to the belief that the Divine Majesty went with Israel into the Babylonian exile). Meg. 29ᵃ; R. Hash. 24ᵇ; a. e.
  3. ש, to crouch, crawl, slide. B. Bath. 7ᵃ שׁוֹף אכריסך וכ׳ crouch on thy belly and go in, crouch and go out, i.e. I am not bound to make the accesses to thy rooms. Snh. 88ᵇ שָׁיֵיף עייל שייף ונפיק וכ׳ he that crawls in entering, and crawls in leaving (is very humble), and studies the Law &c. Zeb. 14ᵇ דקשָׁיֵיף מֵישַׁף when he (in a sitting position) slid himself to the altar.
באדיבות אתר ספריא
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר