הגדרה^[1] - האיסור לקיים מצוות לצורך התועלת מקיומן, וכדי לראות שהתועלת נתקיימה, והאיסור לפקפק ביכולת ה'

האיסור וגדרו

אסור לנסות את ה' (רמב"ם יסודי התורה י ה; טור ורמ"א יו"ד רמז ד), שנאמר: לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה (דברים ו טז. רמב"ם שם)^[2], ונמנה איסור זה במנין-המצוות (ראה ערכו. הלכות גדולות, הקדמה, עמ' יב במהדורת מכון ירושלים; ספר המצוות לרמב"ם ל"ת סד; יראים שסא; סמ"ג לאוין ד; סמ"ק יח; חינוך תכד), ובין איש ובין אשה מוזהרים עליו (חינוך שם) בכל מקום ובכל זמן (כן משמע מהחינוך שם; כתר תורה ל"ת י; מצות ה' תכה).

גדרו

מהות הניסיון האסור, לעשות מצוות ה' לקבלת תועלת (הבתים ל"ת סד), וכדי לבדוק שהתועלת התקבלה (כן משמע מיראים וסמ"ג וסמ"ק שם), שאומר - או חושב בלבו (כן משמע משערי תשובה לרבנו יונה ג ל, וסמ"ק שם)^[3] - אעשה מצוה זו ואראה אם אתברך (יראים שם; סמ"ג שם; סמ"ק שם; חינוך תכד; רבנו בחיי דברים ו טז), היינו שאקבל את המובטח בשכרה (סמ"ק שם; מאירי תענית ט א) - שהתורה ייעדה שכר לקיום כלל המצוות, כגון הכתוב: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וגו' וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וגו' (ויקרא כו ג-ד. מאירי שם), או שעושה מצוה מסוימת ששכרה מבואר בכתוב, ומכוין שמקיימה כדי לראות אם יקויים בו מתן השכר המבואר בה (כן משמע מעמודי אור קטז כב; תורה תמימה דברים שם) - ועושה את המצוה לא לאהבת האל וליראה אותו, אלא לנסות אם יגמלהו ה' כצדקו (חינוך שם). ויש מוסיפים שמתנה את עבודת ה' בהצלחתו, שאומר: אם ה' יעשה לי נסים, או שאצליח בהיותי עובד לפניו ואשבע לחם - אשמור תורתו, ואם לא - אעזבהו (כן משמע מבכור שור וחזקוני ורבנו בחיי שם; רמב"ן שם).

טעם האיסור, שהמנסה אין כוונתו לשמים, ואין תועלת במצוותיו (כן משמע מבכור שור דברים ו טז), שאין ראוי לעבוד את ה' על דרך הספק או שאלת מופת וניסיון, כי אין רצון ה' לעשות נסים לכל אדם ובכל עת, ואין ראוי לעובדו על מנת לקבל פרס, שאפשר שימצא בעבודתו ולכתו בדרכי התורה צער ואסון, וראוי שיקבל הכל כמשפט צדק (רמב"ן שם; כן משמע מרבנו בחיי שם). ועוד, ששכר המצוות אינו בעולם הזה (חינוך שם, על פי עבודה זרה ג א), ואפשר שלא יבוא שכרו, ויכול לבוא לידי הרהור מחשבה רעה ומינות (לבוש יו"ד רמז ג).

דעות חולקות

יש שכתבו שהאיסור לנסות את ה' הוא לבחון בלבו את יכולת הבורא אם יוכל לעשות דבר מה, כשם שניסו ישראל בלבם את ה', ככתוב: וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם וגו' אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר וגו' הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת (תהלים עח יח-כ. אמונות ודעות ז; רד"ק שופטים ו לט, בשמו), ולדעה זו יש שכתבו שמותר לנסות את ה' בקיום המצוות (ר"י פערלא לספר המצוות לרס"ג ל"ת קכז, בדעת רס"ג והרמב"ם).

ויש הסוברים שלמדים מן הכתוב "לא תנסו את ה' " איסור לנסות את הנביא (ראה ערך נבואה וערך נביא), ומכל מקום אף הם מודים שבכלל כתוב זה האיסור לנסות את ה' בקיום המצוות (כן משמע מהחינוך תכד, ומאירי שם), שאם לנסות את הנביא אסור, כדי שלא יבוא להרהר אחר ה' (ראה ערך נבואה), כל שכן שאין לנסות את ה', כדי שלא יבוא להרהר אחריו (כן משמע מדינא דחיי ד); ויש סוברים שמן התורה אין האיסור אלא לנסות נביא בדומה לניסיון במסה, שניסו את נבואת משה רבנו, אלא שכתבו שחכמים אסרו כל ניסיון, והסמיכו איסורם לכתוב לא תנסו (דינא דחיי שם, בשם אחיו, שכתב בשם משמרת המצוות; כתר תורה ל"ת י).

מלקות

העובר על "לא תנסו" אינו לוקה, שהאיסור תלוי בלב (ראה לעיל), והרי הוא לאו-שאין-בו-מעשה (ראה ערכו), שלהלכה אין לוקים עליו (ראה ערך הנ"ל. חינוך תכד; דינא דחיי שם; נר מצוה יא לד; מצות ה' שם).

כשמבקש להתברך

המבקש להתברך מפני מצוה שעושה, כגון שנותן צדקה לעני על מנת שיחיה בנו, ודעתו לעשות את המצוה אפילו לא יתברך, שגומר בלבו לתת בין יחיה בנו ובין לא יחיה, הרי זה צדיק גמור (בבא בתרא י ב, ורש"י ד"ה ה"ז צדיק וד"ה כאן בישראל) בדבר זה ובמחשבה זו (רש"י שם ד"ה ה"ז צדיק). ואין בבקשת הברכה איסור משום "לא תנסו" - אף לסוברים שהאיסור נוהג אף במצות צדקה (ראה להלן: מצוות שמותר לנסות בהן) - שאין האיסור אלא במי שאינו עושה את המצוה אלא כדי להתברך, כעבד המשמש את הרב על מנת לקבל פרס, ואם לא יקבל פרס - מתחרט, אבל זה דעתו לעשותה אפילו לא יתברך (יראים שסא, וסמ"ג לאוין ד, וחינוך שם, על פי אבות א ג), והרי הוא כבן המשמש את אביו, שמשמשו אפילו יודע שלא יקבל פרס בסוף (כן משמע מהיראים שם).

כדי לקבל שכר

הנודר לעשות מצוה בתנאי שיקבל שכר מסויים, כגון האומר: אם יחיה בני אתענה, נחלקו אחרונים אם עובר על האיסור לקיים את מצוות ה' בדרך ניסיון:

• יש סוברים שאינו עובר, שאין זה דרך ניסיון, ואין איסור אלא באומר: אתענה כדי שיחיה בני - שאינו עושה את המצוה אלא כדי לקבל שכר (ראה לעיל) - וכן יעקב אבינו נדר בתנאי ואמר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וגו' וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים, וְהָאֶבֶן הַזֹּאת וגו' יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ (בראשית כח כ-כב. דרכי משה יו"ד רכ סק"ב).

• ויש סוברים שעובר, ויעקב אבינו שנדר בתנאי, לדעתם הוא משום שמותר לנסות במצות מעשר (ראה להלן: מצוות שמותר לנסות בהן. צרור המור, ויצא וראה; אמת ליעקב תענית ט א; מעשי למלך בית הבחירה ב יא).

בקשת אות

המבקש מה' אות על דבר שהבטיחו, כשאין הבקשה משום ספק ביכולת ה' לקיים דבריו - לסוברים שהאיסור הוא במסתפק ביכולת ה' - אינו עובר על איסור (אמונות ודעות ז; רלב"ג מלכים ב כ ח; משיבת נפש בראשית כח כ), שאינו מפקפק ביכולת ה' לשלם שכר, אלא בוחן את מעלתו - אם הוא ראוי לקבל את אותה טובה המובטחת לו - אצל ה' (יד שאול יו"ד רמז סק"ב; ר"י פערלא לספר המצוות לרס"ג ל"ת קכז).

מצוות שמותר לנסות בהן

מעשר

מצות מעשר (ראה ערכו), שהובטח שכרה בכתוב: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה (דברים יד כב), דרשו בה חכמים: עשר בשביל שתתעשר (שבת קיט א; תענית ט א) - שאם תעשר, תזכה להתעשר ולעשר עוד פעמים (רבנו חננאל תענית שם; מהרש"א שם, בפירוש השני), או שדרשו "תעשׁר", מלשון עושר (אברבנאל דברים שם; מהרש"א תענית שם, בפירוש הראשון; שאילת יעבץ ב קיט) - נחלקו בה ראשונים:

• יש סוברים שמותר לנסות בה את ה' (תענית שם, לפי יראים שסא, וסמ"ג לאוין ד, וחינוך שצה ותכד, ועוד), שנאמר: הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי (מלאכי ג י. גמ' שם). טעם היתר הניסיון במצות מעשר, שהמעשר מובטח שיתברך בממונו על כל פנים, ולא יעכבו חטא ועוון את מתן שכרו (חינוך תכד; מהרש"ל לסמ"ג שם, והגהות מהרש"ל לטור יו"ד רמז; לבוש שם ג; ש"ך שם סק"ג), וממילא אין לחוש שיבא לידי חרטה אם לא יתקיים הדבר, שהרי ודאי שיתעשר כמו שמורים הכתובים (מהרש"ל שם ושם), ומעלת המעשר - שדווקא בו הובטחה ברכה בלי תנאי - שמפרנס את משרתי בית ה', והרי הוא בכלל הכתוב: מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ (משלי יט יז. חינוך שם).

• ויש סוברים שאסור לנסות אף במצות המעשר (מאירי תענית שם; אברבנאל מלאכי ג י; ברית משה לסמ"ג שם ה, בדעת הרמב"ם, ובפירוש השני, בדעת השו"ע), והכתוב "ובחנוני נא בזאת", לא בא לומר אלא שהדבר ברור שסוף השכר לבא אם לא יתגלגלו לו חובות מצד אחר, אבל אינו מתיר לקיים את המצוה על מנת שיתעשר (מאירי שם), או שהכתוב "ובחנוני", הוא היתר שנתחדש בימי מלאכי, שכיון שנתרשלו בימי עזרא ביטל הקדוש ברוך הוא את מצות לא תנסו - במעשר - וציוה על ידי מלאכי לבוחנו בזאת, כדי שיהא טרף בביתו מצוי למשרתי מקדשו (אור זרוע א קיג, ושו"ת מהר"ם מרוטנבורג (לובלין) קיב, בשם ר"א מביהם), והוראת-שעה (ראה ערכו) לאותו זמן היא (אברבנאל שם).

מעשר דרבנן

מעשר דרבנן, כגון בזמן הזה - לסוברים שהוא מדרבנן (ראה ערך ארץ ישראל ה: תרומות ומעשרות) - נחלקו אחרונים אם מותר לנסות בו את ה':

• יש אוסרים (ברית משה שם, בדעת השו"ע שם), שהבטחת הכתוב שהמעשר יתעשר (ראה לעיל) אינה אלא במעשר של תורה, ועליו נאמר הכתוב "ובחנוני נא בזאת" (ברית משה שם).

• ויש מתירים (כן משמע מהברית משה שם, בדעת הרמ"א שם ד; חדרי דעה יו"ד רמז סק"ד; אהבת חסד ב יח א, בהג"ה), שנבואת מלאכי "ובחנוני נא בזאת", שממנה למדים שמותר לנסות את ה' במצות המעשר, היתה אחרי חורבן בית ראשון, שחיוב המעשר באותו זמן לא היה אלא מדרבנן, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל: שם. חדרי דעה ואהבת חסד והתעוררות תשובה שם).

צדקה

צדקה (ראה ערכו), נחלקו ראשונים אם מותר לנסות בה את ה':

• יש מתירים (כן משמע מטור יו"ד רמז; רבנו בחיי דברים ו טז; רדב"ז מתנות עניים ז י, ובשו"ת ג תמא, ובמצודת דוד י ורמח; רמ"א שם, בסתם), שאין הצדקה גרועה ממעשר דרבנן, שהותר לנסות בו, לסוברים כן (ראה לעיל. כן משמע מחדרי דעה שם).

• ויש אוסרים לנסות את ה' בצדקה (בית יוסף שם, על פי תענית שם; רמ"א שם, בשם יש אומרים; דינא דחיי לסמ"ג שם), שמעשר לחוד וצדקה לחוד (בית יוסף שם; דינא דחיי שם), שהרי למעשר יש קצבה ולצדקה אין (דינא דחיי שם).

מעשר כספים

מעשר-כספים (ראה ערכו), יש שכתבו שאף עליו דרשו עשר בשביל שתתעשר (תנחומא ראה יח; כן משמע מתוספות שם ד"ה עשר, בשם), והובטחה בו עשירות מפני שיש במעשיו תועלת לאחרים (מצודת דוד לרדב"ז י ורמח), ונחלקו הדעות:

• יש סוברים שלדעה שמותר לנסות את ה' במעשר (ראה לעיל), מותר לנסות את ה' במעשר כספים (חסידים (מרגליות) קמד; היראה לרבנו יונה ריג; אבקת רוכל ג; דרישה שם, בפירוש השני, בדעת הטור; שאילת יעבץ א ג, בדעת הרמ"א שם, בשם יש אומרים), אף לסוברים בשאר צדקה שאסור לנסות (ראה לעיל. כן משמע מאבקת רוכל והרמ"א שם).

• ויש סוברים שאסור לנסות את ה' במעשר כספים (של"ה מגילה, נר מצוה כה; שאילת יעבץ שם), שהכתוב "ובחנוני" המתיר ניסיון, לא התיר אלא במעשר תבואה (של"ה שם).

טובה אחרת מלבד עושר

המעשר וכוונתו לקבל על ידי קיום המצוה טובה אחרת מלבד עושר, כגון על מנת שיחיה בנו, נחלקו בו הדעות:

• יש סוברים שלא הותר לנסות את ה' אלא לענין עושר, שעליו הבטיחו הכתובים - עשר תעשר, ובחנוני נא בזאת וגו' (ראה לעיל) - אבל כדי לקבל טובה אחרת - אסור (מהרש"ל לסמ"ג לשם, בלשון ראשון; משנת חסידים ד, יבין שמועה סק"ב).

• ויש סוברים שמותר (כן משמע מהבתים ל"ת סד; ברית משה לסמ"ג שם, בדעת המהרש"ל; ערוך השלחן שם ו).

לעשות שלא דרך ניסיון

אף מצוות שמותר לנסות בהן, טוב יותר לעשותן שלא דרך ניסיון (יד המלך תשובה י ד; חתם סופר דברים יד כב; משך חכמה דברים כו טז), והעושה אותן דרך ניסיון הרי הוא בבחינת עובד ה' מיראה (ראה ערך יראת ה'), ולא בבחינת עובד ה' מאהבה, שחשובה ממנה (ראה ערך אהבת ה': עבודה מאהבה. יד המלך שם).

הערות שוליים