|
לא תשחט על חמץ הגדרת הערך - איסור שחיטה ושאר עבודות, בקרבן פסח ובשאר קרבנות, כשברשות הבעלים או המקריב יש חמץ האיסור, מקורו וגדרוהאיסור ומקורואסור לשחוט קרבן פסח על החמץ (מכילתא משפטים פרשה כ; מכילתא דרשב"י שמות כג יח; משנה פסחים סג א,ב; תוספתא פסחים (ליברמן) ד ג), דהיינו לשחטו בשעה שיש חמץ ברשות השוחט, או ברשות אחד מבני החבורה שנמנו על הפסח (ראה להלן: האישים שחמצם אוסר), שנאמר: לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי (שמות כג יח), ונאמר: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי (שמות לד כה)[1], ו"זבחי" זהו קרבן פסח, כמו שנאמר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח (שמות יב כז. מכילתא דרשב"י שמות כג יח. וראה דברים טז ג, ואבן עזרא ורבינו בחיי שם); או שמסוף הכתוב: וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח (שם לד כה) למדים בדבר הלמד מענינו שהכתוב מדבר בפסח, ועוד שאיזהו קרבן הקרב ביום שנוהג בו איסור חמץ, זה פסח (יראים השלם רצב; סמ"ג לאוין שמז). איסור זה נמנה במנין המצוות (ספר המצות לרמב"ם לא תעשה קטו; יראים השלם רצב; החינוך פט; סמ"ג לאוין שמז). אף הנשים מוזהרות על שחיטה על החמץ (החינוך פט). גדרובגדר המעשה האסור בשחיטה על החמץ נחלקו האחרונים:
הקרבנות שנאסרה שחיטתםשאר הקרבנותהקרבנות שנאסרה שחיטתם על החמץ, נחלקו בהם תנאים:
הלכה כחכמים שאין חייבים אלא על הפסח בלבד (רמב"ם קרבן פסח א א; יראים השלם רצב); ויש שכתבו שהלכה כר' שמעון שחייבים על כל הקרבנות (אלפסי זוטא פסחים סד א; ראה מאירי פסחים שם). קרבן העוף ומנחהקרבן העוף, לסוברים שכל הקרבנות נאסרה עבודתם על החמץ (ראה לעיל), שנינו בגמרא שאין למולקו על החמץ (פסחים סג ב. וראה שם סד א). ובברייתות בירושלמי נחלקו תנאים אם חייבים אף על קרבן עוף (ירושלמי פסחים ה ד). מנחה, אף לסוברים שכל הקרבנות בכלל האיסור, אין איסור בעבודתה על החמץ (פסחים סג ב), שאין המנחה קרויה זבח (ריב"ן פסחים שם). ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שנחלקו תנאים בקומץ מנחה על החמץ (ראה מאירי פסחים שם). ויש מהראשונים שכתב שמדרבנן אסור לעשות עבודתה על החמץ (ריב"ן שם). פסח שניפסח שני נשחט על חמץ (פסחים צה ב; רמב"ם קרבן פסח י טו). העבודות האסורותסוגי העבודותשחיטה על חמץ, נתפרש איסורה בכתוב: לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ (שמות כג יח), לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ (שמות לד כה). ומכל מקום אף עבודות נוספות למדים מן הכתוב שאסורות על החמץ:
זמן האיסורשחיטת קרבן פסח על החמץ, איסורה הוא בזמן הקרבתו, דהיינו ביום י"ד בניסן אחר חצות (ראה ערך קרבן פסח. ראה משנה פסחים סג א; רמב"ם קרבן פסח א ה). שאר קרבנות, לדעת ר' שמעון שאף הם בכלל איסור שחיטה על החמץ (ראה לעיל: הקרבנות שנאסרה שחיטתם), אין האיסור אלא בשחיטתם בחול המועד, או ביום טוב ראשון של פסח (משנה פסחים סג א; ראה רש"י חולין ל א; פסקי הרי"ד פסחים סד א). האישים שחמצם אוסרבפסחהחמץ שאסור לעשות עליו את הפסח הוא חמצו של השוחט, או הזורק, או המקטיר, או של העובד אחת משאר עבודות האסורות על החמץ, ואף על פי שאינם מבני חבורה (פסחים סג א-ב; מאירי שם א; ירושלמי פסחים ה ד; מכילתא דרשב"י שמות כג יח (מהדורת הופמן)); או חמצו של אחד מבני החבורה, אף על פי שאינו עובד (פסחים סג ב; מכילתא דרשב"י שם; ריב"ן פסחים שם ד"ה הילכך, ופסקי הרי"ד שם). אבל חמץ של אדם אחר אינו אוסר, אפילו החמץ בעזרה והשוחט רואה אותו (פסחים סג ב, ורש"י ד"ה אפירוש), ואף על פי שהתורה אמרה חמץ סתם (רש"י סג א ד"ה עד; מאירי שם ד"ה אמר), למדים מהכתוב: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח (שמות לד כה) שהוקש איסור לינת בשר הפסח (תוס' פסחים נט ב ד"ה ולא), לאיסור שחיטה על החמץ, שדווקא העוברים בהלנה - ובכלל זה כל בני חבורה, המוזהרים על הלנת בשר הפסח (רש"י סג ב ד"ה אפילו) - חמץ שלהם אוסר, אבל כל שאינם מוזהרים בלינה, אין חמצם אוסר (פסחים שם, ורש"י ותוס' שם סד א ד"ה ואיכא ופסקי הרי"ד שם ומאירי שם). לדעת ר' שמעון בן לקיש בירושלמי, אין איסור בשחיטה על חמץ עד שיהיה החמץ אצל השוחט, והוא בן חבורה (ירושלמי פסחים ה ד); ואין הלכה כן, אלא כל שיש חמץ לעובד אפילו אינו מבני החבורה, או לבן החבורה אפילו אינו עובד - אסור (רמב"ם קרבן פסח א ה, ובספר המצות לאוין קטו; סמ"ג לאוין שמז). בשאר קרבנותקרבן תמיד ושאר קרבנות ציבור, לסוברים שהם בכלל אזהרת שחיטה על החמץ (ראה לעיל: הקרבנות שנאסרה שחיטתם), כתבו הראשונים שאין איסור לשחטו על חמץ של ישראל שאינו עובד בו (תוס' מנחות עח ב ד"ה או). וביארו האחרונים שאף על פי שקרבן תמיד, קרבן ציבור של כל ישראל הוא, מכל מקום אינו כשותפות לכל יחיד מישראל, שאין ליחיד חלק בו אלא בתורת ציבור, ולפיכך אין היחיד חשוב כבעלים לאסור השחיטה על חמצו (שו"ת צפנת פענח לז; זרע אברהם ד כא; חזון נחום או"ח טו; קהילות יעקב סוטה א; תורת הקודש ג כז ו). החמץ ושיעורוחיוב הביעור בחמץהחמץ שאין שוחטים עליו, נחלקו הראשונים והאחרונים בגדרו:
חמץ שבטלוחמץ שביטלו, שוחטים עליו את הפסח, וכן שנינו על הולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, ואינו יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו, שמבטלו בליבו, והולך לשחוט את הפסח (משנה פסחים מט א. שאגת אריה עז, עח; אור חדש פסחים ב א כט; פרי מגדים פתיחה להלכות פסח א ב ב; מנחת חינוך פט סק"ה). שיעורושיעור החמץ שאין שוחטים עליו הוא כזית (רמב"ם קרבן פסח א ה; חינוך פט; רבי עקיבא איגר בגליון הרמב"ם קרבן פסח א ה), שכיון שאיסור שחיטה הוא על חמץ הטעון השבתה, לסוברים כן (ראה לעיל), לכן שיעורו בכזית כשיעור חמץ הטעון השבתה, שהוא, להלכה, בכזית (ראה ערך בעור חמץ. ראה חקרי לב או"ח עו; ראה טוב טעם ודעת תליתאה א רכא; שפת אמת פסחים סג א); ויש שכתבו ששיעור כזית נאמר בכל מקום שלא נאמר בו שיעור אחר (ראה ערך שעורים), ולפיכך אף חמץ שנאסרה שחיטה עליו, שיעורו בכזית (חקרי לב שם; מנחת חינוך פט סק"ג). מקומוהחמץ שאסור לשחוט עליו את הפסח, נחלקו אמוראים במקום בו ימצא כדי שתיאסר השחיטה:
הלכה כר' יוחנן שאסור לשחוט את הפסח אף על חמץ שאינו בעזרה (שאילתות עד; רמב"ם קרבן פסח א ה; יראים השלם רצב). המוזהריםאיסור שחיטה על החמץ, נחלקו הראשונים מי מוזהר בו:
בקרבן פסולהשוחט קרבן על החמץ, ונפסל הקרבן בשחיטתו, כגון שהקריב את הפסח במחשבת שלא לשמו, שהוא פסול (ראה זבחים ב א, וראה ערכים: חטאת: לשמה; לשמה; קרבן פסח), אמר ר' שמעון שאינו עובר עליו משום שחיטה על חמץ (משנה פסחים סג א), שכתוב: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי, וקרבן פסול, אינו נקרא "זבחי" (ר"י מלוניל שם; מאירי שם; שפת אמת שם). ונראה מדברי המפרשים, שלא נחלקו חכמים על ר' שמעון, ולדברי הכל השוחט על החמץ שנפסל הקרבן בשחיטתו לא עבר על איסור שחיטה על החמץ (ראה רמב"ם קרבן פסח א ה, וראה מעיל שמואל פסחים שם, ואבי עזרי קרבן פסח שם, בדעתו; ר"י קורקוס שם; ליקוטי הלכות פסחים סג א זבח תודה). הבא לעשות עבודה בקרבן שכבר נפסל קודם לאותה עבודה, אינו עובר על איסור בעבודתו על החמץ לדברי הכל (ראה ירושלמי פסחים ה ד, וראה משנה למלך קרבן פסח א ה), שאף לסוברים שהשוחט שחיטה פסולה דינו תלוי במחלוקת אם שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה (ראה לעיל), לא אמרו כן אלא במקום שהעבודה והפסול באים כאחת, כגון שחט שלא לשמו, שבידו לשחוט כדין (שער המלך שם), וכשבא לשחוט עדיין הקרבן בכלל "זבחי" (קהילות יעקב פסחים מט). העונשמלקותהשוחט פסח על החמץ, או עשה בו שאר עבודות האסורות (ראה לעיל: העבודות האסורות) - לוקה (ראה משנה פסחים סג א, ורש"י ד"ה חייב; ראה פירוש המשניות לרמב"ם פסחים ה ד; רמב"ם קרבן פסח א ה; ספר המצות לא תעשה קטו; החינוך פט; מאירי פסחים שם). ואף על פי שלאו שאין בו מעשה אין לוקים עליו (ראה ערך לאו שאין בו מעשה), כתבו האחרונים שבשחיטת פסח על החמץ האיסור הוא בעבודה בשעה שיש לו חמץ, ויש בו מעשה (אמרי בינה או"ח א ד"ה אולם; שו"ת מהר"ש ענגיל א ג). ויש מהאחרונים שסוברים שהאיסור הוא שלא להשהות חמץ בשעת שחיטת הפסח (ראה לעיל: האיסור מקורו וגדרו), וכתבו שאף על פי שאין מעשה בהשהיית החמץ, כל שעוברים על הלאו על ידי מעשה, כגון עבודה בקרבן - לוקים עליו (יד המלך מלכים ה ח; ארצות החיים ח ארץ יהודה סק"ב)[2]. בני חבורה, לסוברים שהם עוברים על האיסור כשיש חמץ ברשותם (ראה לעיל: המוזהרים), כתבו הראשונים שלוקים (ספר המצות לא תעשה קטו; החינוך פט). ואף על פי שאינם עושים מעשה, כיון שהשוחט שוחט בשליחותם, הרי זה כמי ששחטו הם (חידושי רבי עקיבא איגר פסחים סג ב תוס' ד"ה או; בית יצחק חו"מ דרוש יב ה). ויש סוברים שאין בני החבורה לוקים אלא באופן שיש שליח לדבר עבירה, כגון כשהשוחט שוגג, לסוברים כן (ראה ערך אין שליח לדבר עברה. רבי עקיבא איגר שם ובית יצחק שם); או שהשוחט מבני חבורה, ונמצא שאף הוא נצרך למעשה השחיטה, וכל שהשליח נצרך לאותו מעשה, יש שליח לדבר עבירה, לסוברים כן (ראה רש"י בבא מציעא ח א ד"ה ואילו. רבי עקיבא איגר ובית יצחק שם). ויש שכתבו שבני חבורה עוברים בלאו, ואינם לוקים, שלאו שאין בו מעשה הוא (ישועות מלכו קרבן פסח א ה, בדעת תוס' פסחים סג ב ד"ה או; ראה ישועות מלכו שם, בדעת הרמב"ם). מנין המלקותהשוחט פסח על החמץ, אף על פי שנכפלה האזהרה של שחיטה על החמץ בכתוב (ראה לעיל: האיסור, מקורו וגדרו), אינו לוקה אלא ארבעים (אור חדש פסחים סג א, ושיירי קרבן לירושלמי פסחים ה ד, בדעת הרמב"ם קרבן פסח א ה); ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שלוקים שמונים (ראה מהרש"א פסחים סג א, ובית הלוי א ל יד, בדעתו). כשרות קרבן שנשחט על חמץעבר ושחט את הפסח על החמ - הפסח כשר (תוספתא פסחים (ליברמן) ד ג; ירושלמי פסחים ה ד; רמב"ם קרבן פסח א ה; ריב"א בתוס' פסחים סג א ד"ה השוחט; תוס' הרשב"א פסחים שם; תוס' תמורה ד ב ד"ה רבא), ויוצא בו ידי חובתו בפסח (תוספתא שם. וראה זהב שבא (בסוף תוס' הרשב"א) פסחים שם, וחזון יחזקאל לתוספתא שם). ויש סוברים שהפסח הנשחט על החמץ - פסול (צל"ח פסחים סג ב, בדעת ר' יוסי בירושלמי שם; מכשירי מצוה (לאדר"ת) עמ' עח, בדעת אזהרות רשב"ג אזהרה קז; צל"ח שם, ונודע ביהודה תניינא או"ח צ, בדעת רש"י; הר המריה קרבן פסח א ה, בדעת פירוש ר"ש מפלייזא לפיוט אלהי הרוחות באור זרוע ב רנו, בשם רבי אברהם ב"ר חיים). הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
