|
חבוט רמי הגדרה[1] - קורה או קנה, הנתונים למעלה, אנו אומרים "השפל והשלך" אותם, ורואים כאילו הם נתונים למטה גדרופירושוחבוט רמי פירושו: השלך והשפל על האויר שתחתיו, והוא כענין "גוד אחית" (ראה ערכו), אלא שבמחיצה שהחוד יורד למטה שייך לומר גוד אחית, היינו משוך אותה והורד, ובדבר המוטל לרוחב ובא לסתום אויר שלמטה שייך לומר חבטה (רש"י סוכה כב א ד"ה שאין בגגו). כשאין לבודלחבוט רמי אנו זקוקים כשהדבר גבוה שלשה טפחים או יותר מהאויר שתחתיו, אבל כשגבוה פחות משלשה טפחים אין צריכים ל"חבוט רמי", שכ"לבוד" הוא (רש"י סוכה שם ד"ה אמרינן; מלאכת שלמה אהלות יב ה. וראה ערך לבוד). מקורוחבוט רמי הוא הלכה למשה מסיני בדיני מחיצות (ראה פירוש המשניות לרמב"ם אהלות שם; וראה פני יהושע סוכה כב א ד"ה אמר רבא; וראה ערוך השלחן או"ח תרלא ז). בסוכהלסתום אויר שבין קני הסכךסוכה שקני הסכך שלה אינם מושכבים זה אצל זה, אלא קנה למעלה וקנה למטה, והקנה שלמעלה גבוה שלשה טפחים ויותר, שאין לבוד (ראה ערכו), נחלקו אמוראים:
רוחב המקום למטהונחלקו ראשונים:
כשאויר התחתון רחב מהעליוןהיה האויר שלמטה רחב יותר מרוחב הקנה העולה:
לעשות כאילו צילתה מרובההיתה חמתה מרובה מצילתה, מחמת שהיתה עשויה קנה עולה וקנה יורד, נחלקו ראשונים:
בסוכה שתחת סוכהסוכה שתחת סוכה שפסולה (ראה ערך סוכה), אין אומרים בסכך העליון חבוט רמי והכל סכך אחד (תוספות סוכה י א ד"ה אמר).
וכשהסוכה העליונה חמתה מרובה מצילתה, ובצירוף עם התחתונה צילתה מרובה מחמתה - יש מהראשונים מכשירים (תוספות שם ט ב ד"ה הא, וראה ערך סוכה מחלוקת), ואף למפרשים שבסכך שלם אין אומרים חבוט רמי (ראה לעיל), כיון שחמתה של העליונה מרובה אין זה סכך שלם (ערוך לנר שם לדעתו; מלא הרועים שם בתירוץ ב), ועוד שגם כאן אין אומרים חבוט רמי על כל הסכך, רק על מקצתו שמצטרף לסוכה התחתונה עד שיהא צילתה מרובה (מלא הרועים שם בתירוץ א). דפנות שאין מגיעות לסכךדפנות סוכה העומדות על הארץ ואינן מגיעות לסכך, לסוברים שבסוכה לא נאמרה ההלכה של גוד אסיק (ראה ר"ן סוכה ד ב), הטעם שהסוכה כשרה מפני שאומרים חבוט רמי, וכאילו הסכך ירד ומונח על הדפנות (פני יהושע סוכה טז א, לדעת הר"ן. וראה ערך גוד אסיק). בטומאהלסתום אויר לצרף לאוהל המתקורות הבית שאין עליהן מעזיבה ונסרים, ויש אויר ביניהן, וקורות העלייה היו כנגד האויר, אומרים חבוט רמי, וכאילו יורדות הקורות וסותמות את האויר ונמצא כל הבית אהל אחד, ואם היתה טומאת מת תחת אחת הקורות התחתונות - או תחת האויר, שהרי רואים אותו כסתום (משנה אחרונה אהלות שם) - הכלים שתחת כולן טמאים, כדין כלים שבאהל המת (ראה ערכו. הלות יב ה, וסוכה כב א, ורש"י ותוספות שם; רמב"ם טומאת מת טז ו). חבוט רמי למעלהוכן בדרך זו רואים את התחתונות כאילו עלו למעלה (פירוש המשניות לרמב"ם ורע"ב שם), שאומרים חבוט רמי גם מלמטה למעלה, וכענין גוד אסיק (ראה ערכו. סדרי טהרות שם קסג ב)[2], ולכן כל הכלים - בין שתחת הקורות התחתונות, ובין שתחת העליונות - טמאים, שאומרים גוד אחית העליונות כאילו מונחות בין התחתונות, וגוד אסיק התחתונות כאילו מונחות בין העליונות (תפארת ישראל שם. וראה ערך גוד אסיק). אהל בגבהים שוניםגגים הבולטים זה למעלה מזה, אומרים חבוט רמי, וחושבים כאילו הם שוים ונוגעים זה בזה, ומביאים את הטומאה מזה לזה (נמוקי יוסף על הלכות טומאה לרי"ף; רמ"א יו"ד שעא ד, בשמו). במבויקורה על גבי יתדותמבוי הפתוח בצד אחד לרשות הרבים, שחכמים גזרו שלא לטלטל בו בשבת אלא בתיקון לחי או קורה (ראה ערך מבוי), ובא לתקנו ועשה שתי יתדות - שאינן רחבות טפח כשיעור קורה (ראה ערך הנ"ל) - על שני כותלי המבוי, נוטות בשיפוע זו כלפי זו (ראה הציור שברש"י עירובין ט א לפנינו על פי המהרש"ל, וכן כתב במשנה ברורה שסג ס"ק פג), או עשויות כמין דלי"ת ועומדות זו מול זו (ריטב"א סוכה כב ב; תורת חיים וגאון יעקב עירובין שם. וכן הציור בב"ח או"ח שסג), ואין מסוף גובהן בקו ישר עד גובה הכותל שלשה טפחים, ואין ברוחב מקצה היתדות עד מעל הכותל שלשה טפחים (ריטב"א ותורת חיים וגאון יעקב שם), ונתן עליהן קורה רחבה טפח - הוכשר המבוי לטלטל בו, שאנו אומרים לבוד (ראה ערכו) ברוחב מראשי הקורה ולכתלים, והרי היא כנתונה למעלה מהכתלים, וכיון שאין בגובהן שלשה, אומרים חבוט רמי, וכאילו מונחת על הכתלים (עירובין ט א ורש"י; טוש"ע או"ח שסג כה)[3]. פחות מג' טפחיםואף על פי שחבוט רמי אומרים אף ביותר משלשה טפחים (ראה לעיל: בסוכה; בטומאה), כתבו ראשונים שבמבוי שהקורה צריכה להיות על גבי המבוי שיהיה ניכר, וכשגבוהה שלשה טפחים מראש המבוי אין היכר (תוספות עירובין שם ד"ה שאין, וסוכה שם ד"ה אבל; רשב"א וריטב"א עירובין שם). ויש שכתבו לפי שאין הקורה שלמה אלא על ידי לבוד, ובמקום שאומרים חבוט אין רחבה טפח (ריטב"א שם בתירוץ ב), ואין לומר מקודם חבוט רמי הקורה עד לאויר המבוי, ואחר כך לומר לבוד עד הכתלים, שחבוט רמי אין אומרים לאויר (גאון יעקב שם בדעתו). אבל יש מהראשונים שכתבו שמקודם אומרים חבוט לתוך אויר המבוי, ואחר כך לבוד, וכאילו נוגעת בכתלים (רשב"א בעבודת הקודש שער א, וכן כתב בתורת חיים שם). מהאחרונים יש שכתבו הטעם, לפי שאין אומרים שתי הלכות למשה מסיני בדיני מחיצות - לבוד וחבוט - כשאחת יוצאה מתוך השניה (ראה ערך גוד אסיק), ולכן בגבוה יותר משלשה שאי אפשר להתחיל דין לבוד קודם שתדון שהקורה למטה מכח חבוט, אין אומרים שתי הלכות ביחד (שו"ת רבי עקיבא איגר יב)[4]. ולדעה זו אם היתה הקורה מגיעה ברוחב עד מעל הכתלים, כיון שאין זקוקים לדין לבוד אומרים חבוט רמי גם מעל שלשה טפחים (ראה שם ברבי עקיבא איגר בישוב קושית מהרש"א). אם דוקא ברוחב טפחיש מפרשים שבמבוי שאין צריכים אלא להיכר הקורה, אפילו כשאין רוחב טפח אומרים חבוט רמי, ולכן שתי קורות שהיו אחת למעלה ואחת למטה, ואין בכל אחת מהן רוחב טפח, רואים את העליונה כאילו היא למטה והתחתונה כאילו היא למעלה ומצטרפות, ואפילו שיש בגובה מרחק יותר משלשה טפחים, אלא שלא יהיה ביניהן ברוחב שלשה טפחים (כסף משנה שבת יז כה בדעת הרמב"ם שם, כרבי יוסי ברבי יהודה סוכה כב ב)[5]. ויש מהראשונים חולקים (ראה רי"ף עירובין שם ג ב, ורשב"א וריטב"א ומאירי עירובין שם, ומגיד משנה שבת שם, וטור או"ח שסג בשם מהר"ם מרוטנבורג והרא"ש. וראה ערך מבוי). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
