|
דם חמוד הגדרה[1] - דם שהאשה רואה מחמת תאוה בתבעוה להינשאהאשה שתבעוה להינשא ונתפייסה, צריכה לישב שבעה נקיים (נדה סו א; רמב"ם איסורי ביאה יא ט; טוש"ע יו"ד קצב א), שמא מחמת תאות חימוד ראתה דם (גמ' שם, ורש"י ד"ה צריכה לישב; רמב"ם שם; טוש"ע שם) טיפה אחת, ולא הרגישה בה (רמב"ם שם; טוש"ע שם). וחומרא היא שנהגו בה בנות ישראל מימי חכמי התלמוד, ואין לסור ממנה לעולם (רמב"ם שם י), אבל מן התורה הרי זו טהורה ומותרת מיד, שהרי אפילו אם ראתה דם - כל שלא הרגישה אינה טמאה מן התורה (ראה ערך נדה), כל שכן זו שהדבר ספק אם ראתה כלל ולא מצאה אפילו כתם, אלא שהחמירו בזה (מגיד משנה שם)[2]. מהות הטומאהדם חימוד זה, נחלקו בו ראשונים:
מסולקות דמיםאפילו קטנה שלא ראתה דם מימיה - ולא הגיע זמנה לראות (תוספות יומא יח ב ד"ה והאמר) - צריכה לישב שבעה נקיים, שאף בה חוששים שמא מחמת חימוד ראתה (גמ' נדה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ואף זקנה ומסולקת דמים (פתחי תשובה שם סק"ב, בשם גבעת שאול), וכן מעוברת שנתגרשה והחזירה, אף על פי שהיא בחזקת מסולקת דמים, וקל וחומר הוא מקטנה (תורת השלמים קצב סק"ט). בדקה עצמה ונמצאת טהורהבדקה עצמה בשעת התביעה להינשא, ונמצאת טהורה, והיא אומרת ברי לי שאני טהורה, נחלקו ראשונים:
תחילת המניןשבעה נקיים שאמרו, צריכה למנות ממחרת יום התביעה (כן משמע מהלכות נדה לרמב"ן שם; מגיד משנה שם ט, בשמו; תורת הבית הארוך שם; רא"ש שם י ד; טוש"ע שם), והריצוי (מאירי שם), שהרי אמרו שבעה נקיים, ואם יום התביעה יהיה מן המנין אין שם כל השבעה נקיים (בית יוסף שם)[3]. תבעוה להינשא לאחר שנים עשר חודשיםתבעוה להינשא לאחר שנים עשר חודשים, שזמנה רחוק ואינה חומדת בכך, מונים לה משעה שמכינים צרכי החופה והסעודה וכיוצא בהם, שכל שמשתדלים לתקן לה חופה נותנת דעתה ומחמדת, או משעה שמודיעים אותה שתכין עצמה להיכנס לחופה (תורת הבית הארוך שם; מגיד משנה שם, בשמו; טוש"ע שם ב), שהרבה שידוכים אדם מייעד זמן לשנה או שנתיים, וכשהגיע זמן חוזרים ומייעדים זמן קצר ליום פלוני, ואותו ריצוי שעל יום פלוני השני הוא שמתחלת למנות ממחרתו (מגן אבות למאירי ז). ספרה משעה שתבעוה לזמן ארוך, קודם שהודיעו לה על הכנתה לחופה, אין זה מועיל, וצריכה אחר כך למנות מחדש משעת ההכנה לחופה (דרישה שם סק"ד; ט"ז שם סק"ג), ואפילו התחילה לספור שבעה נקיים, ובאמצע ספירתה נתרצו לכנסה, חוזרת וסופרת מתחילה, לפי שבאותו הזמן שהתחילה לא היה חימוד כלל (דרישה שם)[4]. תבעוה להינשא תוך חודשהיה הזמן שקבעו לנישואין קצר, תוך חודש, מתחילים מנין השבעה מיום הריצוי (מגן אבות שם, בדעת המאירי), שכיון שבשעת התחלת התביעה, שאז עיקר החימוד, ישבה אחריו שבעה נקיים, אחר כך הרי היא כשאר הנשים, ואינה צריכה בדיקה (ט"ז שם). תבעוה להינשא וישבה שבעה נקיים וטבלה ולא נבעלהכתבו ראשונים שאם תבעוה להינשא וישבה שבעה נקיים וטבלה ולא נבעלה, צריכה לבדוק בכל יום ויום, שלעולם משתבעוה להינשא יש להסתפק שמא ראתה מחמת חימוד עד שתיבעל, ולפיכך צריכה שבעה נקיים סמוך לבעילת מצוה (תוספות יומא יח ב ד"ה והאמר, ומרדכי שבועות תשמ, ואור זרוע א נדה שמא, בשם הרשב"ם; הגהות מימוניות איסורי ביאה יא ט, בשם הרוקח ומורו), שכן דרך אשה לחמוד קודם חופה ימים או עשור, ולכולם אין אנו חוששים אם ראתה דם, שכן תוכל לטבול קודם בעילת מצוה, אבל שבעה ימים הסמוכים לבעילת מצוה אנו חוששים, שאם תראה בהם דם אין מועילה לה טבילה שקודם בעילת מצוה, שהרי צריכה לספור שבעה נקיים (אור זרוע שם, בשם הרשב"ם). וכתבו הפוסקים שאינו אלא לכתחילה, ובדיעבד אין להחמיר אם בדקה רק פעם אחת תוך שבעה הימים שאחר הטבילה (בית יוסף שם; רמ"א שם), ויש לסמוך הטבילה לבעילת מצוה בכל מה שאפשר (רמ"א שם). ואין להרחיק יותר מארבעה ימים בין הטבילה לחופה (רמ"א שם; סדרי טהרה שם סק"ז), וצריכה מלכתחילה לבדוק באותם הימים (סדרי טהרה שם סק"ח, בשם תשובת הב"ח). הרחיקה שבעה ימים ולא בדקה עצמה אף פעם אחת באותם הימים, אבדה ספירתה וטבילתה, וצריכה למנות מחדש נקיים ולטבול (סדרי טהרה שם סק"ט). תביעה שקודם הקידושיןתביעה שקודם הקידושין, נחלקו בה ראשונים:
תביעה שלאחר זמן מהקידושיןבתביעה שלאחר זמן מהקידושין נחלקו ראשונים:
תבעוה להיבעל מידתבעוה להיבעל מיד, נחלקו אחרונים בדבר:
מחזיר גרושתו והבא על פנויה שחפץ לכנסההמחזיר גרושתו, אף היא צריכה לישב שבעה נקיים (בית יוסף שם ה, בשם הרשב"ש; שו"ע שם), וכן הבא על הפנויה ובא לכנסה, צריכה שבעה נקיים, ואף שהיא כבר רגילה בו, ואדרבה כיון שהיא מכירתו מהרהרת בו, וקרוב הדבר שתראה דם חימוד (שו"ת הרדב"ז ג תכג). הבדיקההפסק טהרהאם האשה צריכה הפסק טהרה, קודם התחלת הספירה, כדרך כל הנשים המונות שבעה נקיים (ראה ערך בדיקת אשה), נחלקו ראשונים:
בדיקה בשבעה נקייםאף אם האשה צריכה בדיקה בשבעה הנקיים, נחלקו ראשונים:
ונחלקו ראשונים לדעה זו במספר הבדיקות:
ודוקא לכתחילה, אבל בדיעבד הכל מודים שדי כשבדקה פעם אחת בתוך שבעה, שלא תהא זו חמורה יותר מרואה ודאית, שדי לה בדיעבד בפעם אחת (ראה ערך בדיקת אשה), ואף על פי שכתבו שיש לחוש בכל יום שתראה מחמת חימוד, לא מסתבר להחמיר בה יותר מרואה ודאית (בית יוסף שם, בדעת הרא"ש; רמ"א שם; ב"ח שם, בדעת הראב"ד והרמב"ן)[5]. גדולה שראתהוכל זה בקטנה שלא ראתה מעולם, ואין החשש אלא שמא מחמת חימוד ראתה, או אפילו גדולה שראתה אלא שטבלה לראייתה, כמו שהיו נוהגות בזמן התלמוד, שאף הפנויות היו טובלות לשם טהרות, ואין החשש עתה אלא מחמת ספק חימוד, אבל בזמן הזה גדולה שראתה, ואפילו לא ראתה עתה רק זה ימים רבים שראתה, מכל מקום כיון שהיא פנויה ולא ספרה ולא טבלה הרי היא טמאה כנדה גמורה, וצריכה מן הדין הפסק טהרה ובדיקת ראשון ושביעי משבעה הנקיים (תורת השלמים שם סק"ג; סדרי טהרה שם סק"ג). בשינוי זמן הנישואיןכשנדחו הנישואיןדחו את הנישואין מחמת איזו סיבה, כגון שאין אבות החתן והכלה יכולים להתפשר מחמת נדוניא או הוצאות הנישואין וכיוצא, נחלקו ראשונים בדבר:
כשקבעו זמן אחר בשעת דחיית הנישואיןאם באותה שעה שדחו את הנישואין קבעו מיד זמן אחר, אינה צריכה שבעה נקיים חדשים, שכיון שיודעת זמן הנישואין הרי היא נזהרת יפה (ב"ח שם; ט"ז שם סק"ו; ש"ך שם סק"ו), ובלבד שלא יהיה זמן רחוק, שלא נתבטלו הכנות הנישואין (חוות דעת שם סק"ה), ואפילו אם עברו כמה שעות בינתיים שדחו ולא קבעו זמן חדש, כל שהקביעות השניה היתה באותו יום, ובדיקתה היתה בידיעת זמן הנישואין, אינה צריכה שבעה נקיים חדשים (שו"ת הב"ח קיח)[6]. כשחפצה הכלה להינשא לאיש אחראם מחמת הקטטה נתפרדה החבילה, ובאותו מעמד הסכימה הכלה להינשא לאיש אחר, צריכה לספור שבעה נקיים מחדש, שזוהי תביעה חדשה, ויש כאן חימוד חדש (לבוש שם ג; ט"ז שם; ש"ך שם סק"ו), ואפילו חזר החתן הראשון ונתרצה, צריכה שבעה נקיים חדשים, כיון שהפסיקו אחר בינתיים (ט"ז שם). איסור הנישואיןתבעוה להינשא, שצריכה שבעה נקיים - לדעת הסוברים שאסור לעשות חופת נדה (ראה ערך חופה. ערוך השולחן יו"ד קצב יח) - לא זו בלבד שאסורה להיבעל, אלא אפילו להינשא אסורה, עד שתספור ותטבול (רמב"ם איסורי ביאה יא ט-י), ונחלקו ראשונים לדעה זו:
מחזיר גרושתוהמחזיר גרושתו, אף על פי שגם היא צריכה שבעה נקיים, מכל מקום אינו אסור להתייחד עמה, כיון שכבר בעלה כשהיתה אשתו (ט"ז שם סק"ח). הערות שוליים
ערכים סמוכים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|