|
דיני קנסות הגדרה[1] - דינים שבית דין דנים בתשלומי ממון בין אדם לחברו, שחיובם הוא בתורת קנס בית הדיןשלשה סמוכיםדיני קנסות, כגון תשלומי כפל (ראה ערכו), וארבעה וחמשה (ראה ערכו), והאונס (ראה ערכו), והמפתה (ראה ערכו) (ראה ערך קנס), צריכים בית דין של שלשה (סנהדרין ב א, ושם ג א; רמב"ם סנהדרין ה ח) מומחים, והם הסמוכים בארץ ישראל (רמב"ם שם, על פי סנהדרין ח א), ולמדים זאת מאותם הלימודים שלמדנו לדיני ממונות של גזלות וחבלות שהם בשלשה סמוכים (ראה ערך בית דין וערך דיני ממונות[2]). בחוץ לארץבחוץ לארץ, שאין בית דין סמוכים (ראה ערך בית דין וערך סמיכה), אין דנים דיני קנסות (בבא קמא טו ב, ורש"י ד"ה ולא מגבינן: רמב"ם סנהדרין ה ח-ט; טוש"ע חו"מ א א), ואף שבית דין של חוץ לארץ עושים שליחותם של בית דין של ארץ ישראל (ראה ערך בית דין), אין להם רשות לדון דיני קנסות (בבא קמא פד ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם). וכל המשלם יותר ממה שהזיק כגון כפל, או פחות ממה שהזיק, כגון חצי נזק (ראה ערכו), אין גובים אותו דייני חוץ לארץ (בבא קמא טו ב, ורמב"ם, וטוש"ע שם)[3], חוץ מחצי נזק צרורות (ראה ערכו), שאינו קנס (שם ושם. וראה ערך צרורות). וכן תשלומי אונס ומפתה ושלושים של עבד שמשלם לעולם אותו סכום נחשב כקנס (רמב"ם סנהדרין ה ח). אמר הניזק קבעו לי זמן שילך עמי לארץ ישראל - קובעים לו, ואם לא ילך - משמתים אותו (בבא קמא טו ב; רמב"ם סנהדרין ה יז). בית דין שנסמכו בארץ ישראל, דנים דיני קנסות בחוץ לארץ, שסנהדרין נוהגת בארץ ובחוץ לארץ (רמב"ם שם ד יב, על פי בבא קמא פד ב, וסנהדרין יד א). בזמן הזהבזמן הזה אין דנים דיני קנסות אף בארץ ישראל, שבטלה הסמיכה, ואין דנים אלא בשליחותם של הראשונים (ראה טוש"ע חו"מ א א). אין בהם חסרון כיסאף דיני ממונות שאין בהם חסרון כיס, או שאינם מצויים, קראו אותם דיני קנסות (תוספות בבא קמא פד ב ד"ה קנסא, באין חסרון כיס, וסנהדרין ג א ד"ה שלא, בלא שכיח), מפני שנתנו להם חכמים דין קנס לענין זה (סמ"ע א סק"ה וסק"ו. וראה ערך בית דין, על דיני הממונות שאין דנים). בני נחבני נח אין להם דיני קנסות, ואין רשאים לדון בהם (מאירי סנהדרין נו ב ד"ה בני נח). כשתפסאין מוציאים מידואף שאין גובים קנסות בחוץ לארץ - או בזמן הזה (ראה לעיל) - אם תפס הניזק, אין מוציאים מידו (בבא קמא טו ב; רמב"ם סנהדרין ה יז; טוש"ע חו"מ א ה).
ואף בזה יש שכתבו שדוקא קודם שבא המזיק ליד הבעלים (הגהות מיימוניות סנהדרין ה טו, ומרדכי בבא קמא יד), שלאחר מכן עשו אותו כאילו תפס דבר אחר (ב"ח חו"מ א), או לפי שהתפיסה מועילה מפני שאינה נחשבת לגבייה, מאחר שחצי נזק משתלם מגופו של מזיק (ראה ערך קרן וערך חצי נזק), אבל כשתופס בכח הרי זו כגבייה, ואין גובים דיני קנסות בחוץ לארץ (מהרי"ק קסא).
בכפל וארבעה וחמשהתפס הניזק כפל או ארבעה וחמשה, נחלקו ראשונים:
על הודאה בזמן הזה אם פוטרת מן הקנס לענין תפיסה, כדרך שמודה בקנס פטור, ראה ערך מודה בקנס. אמר שומו לי הנזקאמר הניזק שומו לי את הנזק, שאדע כמה לתפוס, נחלקו ראשונים: יש סוברים ששומעים לו (רא"ש בבא קמא ח ב, לדעת הרי"ף); ויש סוברים שרק אם תפס שומעים לו, ואומרים לו כך וכך תחזיר לו (רא"ש שם; טור שם; רמ"א חו"מ א ה). עדות על הנזקאמר הניזק קבלו עדותי, שאם אתפוס לא יוציאנו מידי - אין נזקקים לו, אבל אם תפס ותבעו המזיק, אומרים לניזק שיביא עדים, ואם יראה לבית דין שבדין תפס, אומרים למזיק אין אנו דנים קנס, אלא אם תרצה לפדות ממנו תן לו כך וכך, ואם תפס יותר, אומרים להחזיר המותר, ואם לא הביא עדים, אומרים לו להחזיר מה שתפס (רא"ש שם; טור שם). נאמנות הניזק במיגויש סוברים שאפילו תפס בלא עדים, צריך להביא עדים על הנזק, ואינו נאמן במיגו (ראה ערכו) שהיה יכול לומר לא תפסתי, שקנס לא שייך בו חיוב אלא בעדים (נמוקי יוסף על הרי"ף בבא קמא יז א; טור חו"מ שצט, בשם הרמ"ה); ויש סוברים שאם תפס שלא בעדים נאמן במיגו שיכול לומר לא תפסתי (טור שם, בשם הרא"ש; רמ"א שם ג; סמ"ע א ס"ק יט, בשם מרדכי, וראה ש"ך שם ס"ק יח שדחה הראיה מהמרדכי). קנס חכמיםנחלקו ראשונים:
ואף על פי שבית דין מכים ועונשים שלא מן הדין אלא לעשות סייג לתורה (ראה יבמות צ ב), וכן מצינו שקנסו בחוץ לארץ קנסות (ראה בבא קמא צו ב וסנהדרין כז א), אין הדברים אמורים אלא בחכמי כל דור שקונסים לשעתם ולמקומם, אבל לא קנסות קצובים שקבעו לדורות (באור הגר"א חו"מ א ס"ק כה).
כפייה בזמן הזהנידויאף על פי שאין גובים קנס בזמן הזה, כתבו ראשונים שמנהג שתי ישיבות שמנדים אותו עד שיפייס את חברו, ואם נתן - מתירים את נידויו (רי"ף בבא קמא ל ב; רא"ש שם ח ב; רמב"ם סנהדרין ה יז; טור חו"מ א, בשם הרי"ף והראב"ד; שו"ע שם ה), בין שנתן לו דמי נזקו עד שנתפייס, ובין שנתן קרוב לזה (סמ"ע שם ס"ק יז), שעשו תקנתם פחותה מעיקר הדין, ואומרים: אין אנו כדאים לשפוט אלא בתקנת חכמים, והרי קרבנוה לפי דעתנו בקירוב, ואם אינך מקבל הרי אנו מתירים את נידויו, ומשערים בלבם ואין מגלים עד שיתן קרוב לאשר בלבם, ואומרים לו אין בנו כח לנדות יותר מכאן (תשובות רב שרירא גאון בשערי צדק ד שער א יט, וטור חו"מ א בשמו; רא"ש בבא קמא ח ג, בשם הגאונים). ויש מהגאונים כתבו שמנדים עד שיפייס עד הגבול שגבלו חכמים בבושת ונזק וקנס, אבל לא יותר (פרדס [עהרנרייך] עמ' קו, בשם רב האי גאון, וראה אוצר הגאונים בבא קמא קפט). ויש חולקים וסוברים שהרי זה גביית דיני קנסות, ואין גובים בחוץ לארץ (הגהות מיימוניות סנהדרין ה יז, בשם רבינו תם, וראה רא"ש בבא קמא ח ב). בכפל וארבעה וחמשהלא עשו תקנה זו אלא על חבלה וכיוצא, שאין בו ממון יתר, שאם לא כן כל אחד יחבל ויזיק לחברו, אבל לא בכפל וארבעה וחמשה, שאין לומר שכל אחד יגנוב, שיודע שעל כל פנים יצטרך לפרוע גנבתו (ים של שלמה בבא קמא ח ו; סמ"ע חו"מ א ס"ק יח, וש"ך ס"ק יד). בחצי נזק של קרןיש שכתבו שאף בחצי נזק של קרן אין מנדים, מאחר שסתם שוורים בחזקת שימור (ראה ערך קרן), והתורה החמירה וקנסה אותו, לא יבוא מזה לידי תקלה (ים של שלמה שם). באונס ומפתהבאונס ומפתה, נחלקו ראשונים:
המבייש בדבריםהמבייש בדברים מנדים אותו עד שיפייסנו כראוי לפי כבודו (רא"ש בבא קמא ח ב, בשם רב שרירא גאון; טור שם בשמו; שו"ע חו"מ א ו. וראה ערך בושת). על כח בית דין בזמן הזה להעניש ולקנוס כשראו צורך שעה, שהעם פרוצים בעברות, וכן על כחם להחרים ולנדות כדי לגדור פרץ, ראה ערך בית דין. על כחם להפקיר ממון של בעלים, ראה ערך הנ"ל וערך הפקר בית דין. על גדר הקנס והבדלו מגדר ממון, ראה ערך קנס. הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
