הגדרה^[1] - שם מטבע, בתורת שיעור בענייני הלכה

סתם דינר

סוגי הדינרים

דינרים שונים הוזכרו בענייני הלכה:

• דינר סתם;

• דינר של כסף - והוא הנקרא זוז בכל מקום (רמב"ם אישות י ח) - אם של כסף טהור (ראה להלן: דינר כסף), ואם שמעורב עם נחושת (ראה להלן: דינר מדינה);

• ודינר של זהב (ראה להלן: דינר זהב).

הוזכרו אף דינרים בשם לווי של אומות העולם, כגון:

• דינרא ערבאה (בכורות מט ב), היינו דינר ישמעאלי (רש"י שם);

• דינר גורדיינון (ירושלמי סוף חגיגה. וראה במדבר רבה יב במנורת המקדש);

• דינר קורדינאה^[2] (חולין נד ב. וראה מנחות כט א והגהות שיטה מקובצת שם), ועוד (ראה ערך מלין [שפטל])^[3].

דינר ודינרים

דינר סתם שהוזכר בגמרא הוא של כסף (ראה קדושין ב א, ושם יא א, ועוד).

כשהוזכר בלשון רבים, יש חילוק: דינרי - משמעו דינרי זהב, דינרים - משמעו של כסף (בבא בתרא קסו א ורשב"ם. וראה טוש"ע חו"מ מב יג), ויש מפרשים שדינרים משמעם בין של כסף ובין של זהב, ולכך כשנכתבו בשטר, יד בעל השטר על התחתונה (תוספות שם ד"ה אמר).

בזמן הזה אין מדקדקים בלשון כל כך להבדיל בין דינרים לדינרי (מגיד משנה מלוה ולוה כז יז; רמ"א שם), ונותן לו הפחות (רמ"א שם).

דינר כסף

הדינר בהלכה

דינר של כסף נוגע להלכה בתורת מטבע ובתורת משקל.

בתורת מטבע - כמו בשיעור פדיון הבן, שהוא עשרים דינרים (ראה בבא מציעא מד ב ורש"י, בכורות מט ב - נ א), ובשיעור קדושי אשה בכסף לבית שמאי (ראה קדושין ב א. וראה להלן בטעמם), וכן בדינים התלויים בלשון בני אדם, כמו בנדרי הקדש (ראה מנחות קו ב), ובמקח וממכר (ראה בבא בתרא קסה ב), ועוד.

בתורת משקל - במשקל לשון של זהורית בפרה אדומה (יומא מא ב ומב א), בנדרי הקדש (תוספתא מנחות יב טו), ועוד.

כסף צורי

הדינר הוא בכסף צורי (ראה קדושין יא א וב) - היוצא במדינת צור (רש"י בכורות מט ב ד"ה מנה), והוטבע בצור (פירוש המשניות בכורות ח ז)^[4], והוא מכסף טהור (ראה רמב"ם אישות י ח).

ויש שכתבו שאנחנו לא נדע איך היה מטבע צור באותו זמן, ולפיכך כשאמרו מטבע צורי צריך שיהיה מן המובחר שאפשר להיות מן הכסף (פירוש המשניות שם)^[5].

כסף האמור בתורה

כל כסף סתם האמור בתורה לדעת רוב הראשונים נחלקו בו תנאים:

• בית שמאי סוברים שהוא דינר, ולפיכך קדושי אשה בדינר (ראה קדושין ב א), שלמדים בגזרה שוה שהם בכסף (ראה ערך קדושין), ודינר הוא מטבע הפחותה שבכסף צורי (רש"י קדושין יא ב ד"ה הכי גרסינן, בשם רבותיו, ראה שם קושיית רש"י; ר"י בתוספות שם ד"ה והרי; רמב"ן ורשב"א וריטב"א ותוספות רי"ד שם);

• ובית הלל סוברים סתם כסף בתורה אינו דינר אלא ממון, ואפילו פרוטה של נחושת (קדושין שם. וראה ערך כסף וערך קדושין).

ויש מהראשונים סוברים אף לבית שמאי כסף סתם אינו דינר (רש"י קדושין שם; רמב"ן ור"ן שבועות ו), אלא שהכתוב מסר לחכמים לקבוע חשיבות הכסף לכל דבר, והואיל ואינה מתקדשת בפרוטה, לפי שלדעתם סתם כסף בתורה הוא כסף צורי, העמידוהו על דינר (ראה רש"י שם א ד"ה ושל דבריהם, ובפני יהושע שם).

ערך הדינר בזמן התורה

הדינר שבזמן התורה, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שארבעה ממנו הוא שקל הקודש האמור בתורה (רש"י שמות ל יג. ראה לעיל שהזוז הוא הדינר) - בניגוד לשקל שבתלמוד, שהוא חצי סלע (ראה ערך שקל) - ומכיון שנאמר עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל (שמות שם), הרי שמתחילתו היה הדינר חמש מעות, אלא שאחר כך העלוהו לשש (רש"י שם; רבינו תם בתוספות בבא בתרא צ א ועוד. וראה על ההוספה בערך שקלים), ולאחר ההוספה נמצא ששקל הקודש הוא שלשה דינרים ושליש מדינר צורי (ראה בכורות נ א, ורש"י שם ד"ה סלעין וד"ה משנינן).

• ויש סוברים שמתחילתו הוא של שש מעות, ומעה היא הגרה שבימי משה רבנו (רמב"ם שקלים א ג)^[6].

בלשון בני אדם

האומר הרי עלי מטבע כסף להקדש - לא יפחות מדינר כסף (מנחות קו ב, וגמרא שם קז א; רמב"ם ערכין ב ט), ויש מהראשונים שכתבו שהדברים אמורים דוקא במקומות שאין שם מטבעות כסף הפחותים מדינר (תוספות שם ד"ה ודילמא. ברמב"ם שם לא חילק. וראה ערך מעה).

וכן הדין כשכתוב בשטר פלוני לוה מפלוני כסף (בבא בתרא קסה ב וקסו א. הרמב"ם השמיט).

יחסו לערכים אחרים

הדינר הוא:

• מאה ותשעים ושתים פרוטות (קדושין יב א; רמב"ם ערובין א יב ושקלים א ג);

• עשרים וארבעה איסרים, בזמן שלא הוזלו (קדושין שם. וראה ערך אסר);

• שש מעות (קדושין שם; רמב"ם שם);

• שני טרפעיקים (כתובות סד א ורש"י ד"ה פלגא, ושם שטרפעיק נקרא אסתרא);

• חצי שקל (ראה מעשר שני ב ט ועוד);

• אחד מארבע בסלע (שם; ירושלמי קדושין א א; רמב"ם ערובין שם. וראה לעיל ששקל שבתורה הוא סלע);

• אחד ממאה במנה (ראה כתובות סו א ועוד; רמב"ם ערובין שם).

על יחס דינר של כסף לדינר של זהב, ראה להלן: דינר זהב.

משקלו

במשקל הדינר של כסף נחלקו ראשונים:

• יש שכתבו שארבעה דינרים הם "חצי אוקיא למשקל הישר של קולוניא" (רש"י על התורה שמות כא לב, הובא בעוד ראשונים; מסקנת הרמב"ן בסוף פירושו על התורה), והדינר הוא חצי רבע אוקיא של כסף (נמוקי יוסף על הרי"ף בבא בתרא מה ב ד"ה עשרים), וקיבלו שיעור זה מרבותיהם (תוספות בכורות מט ב; רא"ש שם ח ט), או ששקלו ומצאו כן (נמוקי יוסף שם).

משקל זה שוה לשני פשיטין ומחצה למשקל הברזל (ראה רש"י בבא קמא לו ב ד"ה כסף צורי, ורא"ש בכורות שם)^[7]. יש מהראשונים כתבו שלדעה זו הסלע הוא שלש מאות גרעיני חטים, והדינר לפי זה הוא שבעים וחמשה גרעיני חטים (ראה שלטי גבורים על הרי"ף קדושין ו א, בשם ריא"ז).

ולדעה זו עשרים דינרים שבחמשה סלעים של פדיון הבן הם שתי אוקיות וחצי (טור יו"ד שה לשיטת רש"י, וכן שם רמט בסתם).

• ויש סוברים שדינר כסף הוא כדינר "ששדנג" (הלכות גדולות בכורות וקדושין; רי"ף קדושין ו א; רמב"ן שמות ל יג, וראה סוף פירושו על התורה), והוא "מתקאל" אחד (תשובות הגאונים הרכבי עג), והוא דרהם - זוז מצרי - וחצי (ראה רמב"ם בכורים ו טו, וכסף משנה כלי המקדש ב ג; כפתור ופרח טז; בית יוסף יו"ד שה; שו"ע שם א)^[8], והם תשעים וששה גרעיני שעורה (רי"ף שם; רמב"ם ערובין א יב ובעוד מקומות; כפתור ופרח טז; כסף משנה כלי המקדש ב ג).

ולדעה זו עשרים דינרים שבחמשה סלעים הם משקל אלף ותשע מאות ועשרים שעורים כסף (טור יו"ד שה, לדעת הגאונים; וראה ט"ז וגר"א יו"ד שה א, בדעת הרמ"א. וראה ערך פדיון הבן).

היחס בין השיטות

ביחס משקל הדינר לדעה הראשונה (דעת רש"י) לגבי הדעה השניה (דעת הגאונים) נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שלדעה ראשונה הדינר הוא שני שליש מהדינר שלדעה השניה (רמב"ן שמות שם; שו"ת ריב"ש כג וקנג).

• ויש סוברים שלדעה זו הדינר הוא חמש ששיות מהדינר שלדעה שניה (ראה רמב"ן סוף פירושו על התורה; ארחות חיים ב פדיון בכורות ושם כתובה; תשב"ץ ג רכו).

ביהודה ובגליל

משקל הדינר (זוז) ביהודה היה כפליים משל גליל (תרומות י ח ותוספות יום טוב ותפארת ישראל שם) ככל המשקלות שהיו כפולים ביהודה (ראה כתובות סד ב ורש"י, וחולין קלה א).

שיטות נוספות

לסוברים שמשקל דינר זהב כפול משל כסף (ראה להלן: דינר זהב), יש סוברים שמשקל דינר כסף הוא מחצית מהמשקלים האמורים (ראה ריב"א על התורה משפטים, וראה להלן, שם), אלא שרוב הפוסקים סוברים להיפך, שהדינר של זהב הוא כפול (ראה להלן, שם).

וכן לסוברים שפרוטה היא רבע גרעין שעורה, הדינר שהוא בן מאה תשעים ושתים פרוטות, אין בו אלא ארבעים ושמנה גרעינים (ראה ערך פרוטה דעת רב האי גאון והחינוך), אלא שרוב הפוסקים סוברים שהפרוטה היא חצי גרעין שעורה (ראה ערך הנ"ל).

ערכו במטבעות אחרים

מכיון שהדינר הוא של כסף נקי, תלוי ערכו בחלק כסף הנקי שבמטבעות כל מדינה, כגון במקום שבמטבעות יש שני שליש כסף ושליש נחושת, ערך הדינר כמטבע שעולה על משקלו במחצית (ראה כפתור ופרח טז בדרהם הערבי).

עדויות ארכיאולוגיות

במטבעות שנמצאו מימי חורבן בית שני, השקל, שהוא ארבעה דינרים, היה עד 14.3 גרם, ולפי זה הדינר בערך 3.6 גרם. הדינרים העתיקים שנמצאו הם עד 3.9 גרם (ראה מטבעות ארץ ישראל [נרקיס] ירושלים תרצ"ו, עמ' 52. דינרי רומא היו בערך 4 גרם).

משקלו בגרמים

במשקלי זמננו לפי חשבון חכמי דורנו נמצא משקל הדינר, כשהוא בן תשעים ושש שעורים (ראה לעיל דעת הגאונים), בכסף נקי הוא 4.8 גרם (ראה חזון איש חו"מ טז ל^[9]; שיעורי תורה [רא"ח נאה] תש"ז א וג^[10]. וראה ערך סלע בשיעור ה' סלעים של פדיון הבן).

לשיטה המחשבת במשקל של קולוניא (ראה לעיל שיטת רש"י) משקל הדינר 3.65 גרם (ראה איזנשטט שם שהאוקיא של קולוניא היא 29.2 גרם)^[11].

דינר מדינה

שמינית מדינר צורי

כשם שיש כסף מדינה בסלעים ובמנה, ששויו שמינית מכסף צורי (ראה קדושין יא ב ובבא קמא צ ב ורש"י), כך יש זוז - דינר - מדינה, ששמנה מהם זוז צורי (כתובות סה ב וסז א ורש"י), ואף דינר זה נקרא זוז (רמב"ם אישות י ח).

כנויו בלשון חז"ל

יש מהראשונים כתבו שבלשון משנה רגילים לקראו "זוז" ובלשון תלמוד "פשיט" (תוספות בכורות מט ב ד"ה אמר).

ויש שכתבו שכאשר נזכר "זוז" הכונה זוז מדינה, ו"זוזא" הוא זוז צורי (ערך מילין [שפטל] ערך זוז בהערה בשם ר' יוסף עקנין).

הרכב המתכת

דינר מדינה, יש מהראשונים שכתב שהוא, ככל כסף מדינה, מטבע של אותם הימים שהיו בו שבעה חלקים נחושת וחלק אחד כסף (רמב"ם אישות שם. וראה ערך כסף).

בכתובה ובפדיון הבן

יש מקומות שהוזכרו דינרים וזוזים ונחלקו בהם ראשונים:

• בכסף של כתובה, שהוא מאתים - זוז - לבתולה ומאה לאלמנה (ראה ערך כתובה), יש אומרים ששעורם בכסף מדינה (רמב"ם אישות י ח; טוש"ע אהע"ז סו ו ועוד), ויש אומרים שהם כסף צורי (תוספות כתובות סז א ד"ה אמר, ובעוד מקומות; רמ"א שם). בירושלמי נחלקו בזה אמוראים (ירושלמי כתובות א ב, פני משה שם. וראה ערך כתובה).

• בפדיון הבן יש מהראשונים סוברים בדעת רבי חנינא שנתן שיעורו בדינרי מדינה (ראה רש"י בכורות מט ב ד"ה דמזבנא ותוספות שם מט ב ד"ה אמר בדעתו), ויש חולקים (ראה תוספות שם, וראה ערך פדיון הבן).

דינר זהב

דינר זהב בהלכה

דינר זהב - נקרא גם זהוב (בבא מציעא קב ב), או זהב (שם א) - הוזכר בהלכה בתורת מטבע:

• לשיעור הקנס לחוטף ברכה מחברו (חולין פז א: עשרה זהובים; טוש"ע חו"מ שפב);

• בתורת שיעור גודל בעוביו בטרפות הטחול (חולין נה ב. וראה ערך טחול);

• עובי ציפוי המזבח כעובי דינר זהב (חגיגה כז א במזבח הזהב; מדרש תנחומא סוף תרומה במזבח הנחושת), ועוד.

ערכו ביחס לדינר כסף

דינר זהב הוא עשרים וחמשה דינרי כסף (בבא מציעא מד ב), וקבלה בידיהם שבימי משה היה נמכר דינר זהב בעשרים וחמשה דינרי כסף (ראה שיטה מקובצת בבא מציעא שם)^[12]. ויש ששנו דינר הוא אחד מעשרים וארבעה לדינר זהב (ירושלמי קדושין א א. וראה מעילה כא א וב ורש"י ד"ה והביא ורש"ש שם).

ויש מהראשונים כתבו שדינר זהב נמכר בעשרים וארבעה דינרי כסף, אלא שלכל שקל - שני דינרים, נותן קלבון (דמי פריטה) לחנוני, וי"ב הקלבונות הם עוד דינר (רבינו תם בתוספות כתובות צט א ד"ה נתן ובעוד מקומות, וראה ריב"ן בתוספות בכורות נ א ד"ה דמזדבנא).

משקלו ביחס לדינר כסף

דינר זהב משקלו כפול משל כסף (רבינו תם בתוספות בבא מציעא מד ב ד"ה אחד ובעוד מקומות)^[13], שבמשקל שוה לא יתכן שיהיה ערך הזהב פי עשרים וחמשה, אלא ערכו היה פי שתים עשרה^[14], ולפי שהזהב כבד מכסף ודינר הזהב היה עב יותר, היה משקלו כפול (תוספות שם).

אלא שיש שכתבו שמשקל דינר זהב היה שתים וחצי פשיטים ושל כסף מחציתו (ריב"א על התורה משפטים), ורוב הראשונים כתבו להיפך, שמשקל דינר כסף היה בשיעור זה ומשקלו של דינר זהב היה פי שנים (ראה לעיל: דינר כסף).

ויש מהראשונים שכתב שמשקלו של דינר זהב שוה למשקלו של דינר כסף (תוספות בכורות מט ב ד"ה אמר, לדעת רש"י, וחלקו עליו).

עביו

עוביו של דינר זהב שונה משל דינר כסף (רבינו תם בתוספות בבא מציעא שם. וראה זבחים קטז ב ד"ה שכתבו שעוביו כפליים), וכתבו ראשונים שלא ידענו שיעורו של העובי (תורת הבית ב ג; טוש"ע יו"ד מג ד). ויש מן האחרונים שהוכיח שאינו יותר משליש אצבע (כריתי ופליתי שם)^[15], ויש ששיערוהו על פי מטבעות זמנם (ראה שו"ת שאילת יעבץ ב קה; צמח צדק החדש פסקי דינים מג בשם בעל התניא: כשיעור חצי רובל כסף)^[16].

בלשון בני אדם

האומר הרי עלי מטבע זהב, לא יפחת מדינר זהב (שקלים ו ו ומנחות קו ב וקז א. הרמב"ם השמיט, ראה כסף משנה ערכין ב ט), והוא הדין כשכתוב בשטר פלוני לוה מפלוני מטבע זהב (בבא בתרא קסה ב; רמב"ם מלוה ולוה כז יז), שמטבעות קטנות של זהב אין עושים בשום מקום (מנחות ובבא בתרא ורשב"ם שם).

הערות שוליים