חמץ בפסח אסור מהתורה באכילה ובהנאה. האיסור הוא של "בל יראה" (חמץ בבית) וגם "בל ימצא" (ברשותו או בבעלותו) (שמות י"ב, י"ט; י"ג, ז').
מי שנשאר לו חמץ לפני הפסח בכמות גדולה, והוא חס על ממונו, יש באפשרותו למכור חמץ זה לגוי, ולקנותו בחזרה לאחר הפסח.
כיום נהוג, שמוכר החמץ חותם על "שטר הרשאה", וממנה את הרב כשליחו למכור את החמץ, לצורך זה עליו לעשות קניין מיוחד (קניין סודר) על ידי הגבהת חפץ כלשהו. לאחר הפסח קונה הרב (או הרבנות) בחזרה מהגוי את החמץ.
(כתב: הרב שמואל כ"ץ)