יש ביד כח ביה"ד לתת עונש מיתה לאדם שחטא כפי שהתורה מצווה ונקראות: "ארבע מיתות ביה"ד".

אדם שחטא, והובא לדין על עוון שחיובו מיתה, באותו היום הדיינים ממעטין באכילה.

לאחר שביה"ד חוקרים את העדים, ומחליטים את דינו, מביאים כוס של יין, ושואלים הדיינים את אב בית הדין "סברי מרנן" כלומר, מה פסק הדין, והוא עונה "לחיים" כלומר, זכאי, ואם נמצא דינו חייב, עונים "למוות", ומוציאים באותו היום את החוטא להריגה כפי דינו שלא יהיה לו צער מיותר של שיהוי הדין.

אם מגיע אדם לביה"ד לאחר הדין או אפילו אותו חוטא, אומר שיש לו ללמד זכות, מחזירים את החוטא לביה"ד ובודקים את זכותו, עד שלוש פעמים, ואם עדיין אומר שיש לו ללמד על עצמו זכות, לא מחזירין אותו אלא שומעים במקום אם יש ממש בדבריו (או שרק מחפש לדחות את דינו) ואם יש צורך, חוזרים לביה"ד ושומעים אותו.

ומכריזין: "פלוני יוצא להריגה בעוון פלוני, ומי שיודע עליו זכות יבוא ויאמר", ואדם עם סוס מחכה בביה"ד, שאם הגיע אדם לדבר זכות על החוטא, יסמן בסודרין וירוץ לעכב אותם מלהורגו.

ולפני שממיתים אותו, נותנים לו להתוודות על חטאיו, שתהא מיתתו כפרה, ויש לו חלק לעולם הבא.

משקים אותו יין עם מעט לבונה, להפחית את צערו.

סקילה: זו המיתה החמורה ביותר (ויש אומרים שריפה היא החמורה), זורקים את החוטא מגובה של כשתי קומות כשהוא ערום, כדי שהבגדים לא יעכבו את המיתה (ואם זו אישה , היא מכוסה במקומות הצנועים), אם לא מת בנפילה זו , זורקים העדים אבן כבדה על ליבו, אם עדיין לא מת, זורקים עליו אבנים, עד שימות.

שריפה: מכניסים את החוטא עד ארכובתיו בזבל(אדמה וכדו) שלא יזוז, ופותחים את פיו ע"י צבת, או קושרין סודר בצוארו ומושכים משתי הצדדים וכך פיו נפתח, ושופכים לתוך פיו עופרת רותחת, ששורפת את בני מעיו, וגופו מבחוץ נשאר שלם.

הרג:מכניסים את החוטא עד ארכובתיו בזבל(אדמה וכדו), והורגו בסייף.

חנק: מכניסים את החוטא עד ארכובתיו בזבל(אדמה וכדו), קושרין סודר בצוארו ומושכים משתי הצדדים עד שנחנק, ויש אומרים שחנק חמורה מהרג.

כל הנהרגים נתלים על עץ עד הלילה, ונקברים בחלקה נפרדת "חלקת המומתים".

ביה"ד שהיתה הורגת יותר מפעם אחת בשבע שנים, (ויש אומרים שבעים שנה) היתה נקראת "ביה"ד קטלנית".

ארבעים שנה קודם לחורבן בית שני הפסיקו לדון דיני נפשות, ואעפ"י שארבע מיתות בטלו, דין ארבע מיתות לא בטל, והקב"ה מעניש את החוטא, בסקילה (נפילה מגובה, או תאונה) בשריפה (ארס נחש) הרג (סייף) וחנק.

כרת:מיתה בידי שמים, ונשמתו לא זוכה למנוחה אחרי המוות שאדם מת קודם זמנו, ו/או נכרת (נחתך) מהעולם הבא, ו/או מתים בניו בחייו.

תיקון כרת:כל עוד אדם חי, יכול לעשות תשובה (עיין "תשובה") ויעשה "תיקון כרת" וינצל.

(כתב: בנימין מאיר כהן)