חובה על כל חבורה להימנות ולהקריב קרבן פסח ביום י"ד בניסן אחר חצות ואחר הקרבת התמיד של בין הערביים. הפסח קרב כבש או עז זכר בלבד, וקרב גם בשבת.
הכהן עומד כנגד המזבח במקום שיש בו יסוד, ושופך מקרוב את הדם שבמזרק על קיר המזבח כדי שיזוב ליסוד. האימורים היו קרבים על המזבח, והבשר כולו נאכל בטהרה בירושלים לבני החבורה שנמנו עליו, והעור לבעלים. הפסח נאכל צלי בליל ט"ו בניסן, על מצות ומרורים, עד חצות הלילה.
בערב פסח היו מקריבין קרבן חגיגה הנאכל קודם הפסח, כדי לאכול קרבן פסח על השבע; אולם אם יש די בשר בקרבן הפסח לשבוע ממנו, אין מביאין חגיגת י"ד.
(כתב: הרב אוריאל לוי)