בליל ט"ז בניסן, לפני השקיעה, גם אם חל ביום שבת, קוצרים את העומר, העומר נקצר משעורים שאגדו אותם מערב יום טוב ראשון של פסח, להקל על הקוצרים, והיו עושים מהקצירה עסק גדול ולאחר קליית השעורים, טוחנים ומנפים ב-13 נפות, שיהיה נקי ביותר, ומקריבין בבוקר לאחר קרבן מוסף את "מנחת העומר" (1/10 מאֵיפָה, עיין אסקלב גודו). הקרבת העומר היתה מתירה לאכול מהתבואה החדשה שגדלה השנה.

(כתב: בנימין מאיר כהן)