אבני האפוד: אבני שוהם שנקבעו על כתפות האפוד של הכהן הגדול.

שתי אבני השוהם שבאפוד נעשו לזיכרון השבטים לפני ה', ככתוב (שמות כח, יב): 'וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן'. כך מובא להלכה ברמב"ם (כלי מקדש ט, ט): 'האפוד רוחבו כרוחב גבו של אדם… ותופר עליו שתי כתיפות… וקובע על כל כתף וכתף אבן שוהם מרובע מושקע בבית של זהב. ומפתח על שתי האבנים שמות השבטים, ששה על אבן זו וששה על אבן זו כתולדותם. וכותבין שם יוסף - יהוסף, ונמצאו עשרים וחמש אות באבן זו ועשרים וחמש אות באבן זו… והאבן שכתוב בה ראובן - על כתיפו הימנית, והאבן שכתוב בה שמעון - על כתיפו השמאלית'.

מעשה האבנים

נאמר בתורה: 'אבני שהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן'^[1]. עוד נאמר בעשיית האפוד: 'ולקחת אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל: ששה משמותם על האבן האחת… כתולדותם'^[2]. אבני השוהם הינן אבנים יקרות וצבען 'שחור עד מאד'^[3]. הליטוש והחריטה נעשים בידי אומן הבקי במלאכת ליטוש אבנים^[4]. אבני השוהם משובצות במשבצות זהב סביב^[5].

שיטת החריטה

מדברי הגמרא למדו הראשונים, שראוי שהחריטה תיעשה באופן שתישאר האבן שלימה, 'כתאנה הנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום', זאת, בעזרת השמיר^[6]. מדברי הרמב"ם נראה, כי לדעתו יש לפתח את האבנים בידיים דווקא, שכך כתב: 'כיצד מעשה החושן?… כל אבן מהן מרובע… ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם. ונמצא כותב - על האודם – ראובן…'. המלה 'מפתח' מקורה ב'פיתוחי חותם', ושם נאמר 'מעשה חרש אבן', כלומר בעל מלאכה מלטש את האבנים בידיים. להלכה כתבו הפוסקים שאין השמיר מעכב^[7].

סדר כתיבת השמות

חוקקים על האבנים את שמות שבטי ישראל – 'כתולדתם'. באשר לסדר שמות השבטים על האבנים נאמרו בגמרא^[8] כמה דעות:

א. כסדר שנולדו – כמתואר בפרשת ויצא, זאת בשינוי אחד: יהודה בראש.

ב. כסדר שנזכרו בתחילת ספר שמות: בני השפחות באמצע.

ג. כסדר שעמדו בהר גריזים ובהר עיבל.

ד. כסדר שילדו האימהות: לאה, בלהה, זלפה, רחל.

אחד העקרונות הנזכרים בגמרא בעניין החקיקה הוא מנין האותיות בכל אבן: 'וחמשים אותיות היו, עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו'^[9]. אבני השוהם ושמות השבטים מדברי חז"ל והפרשנים עולה, שאבני השוהם הן אבנים שחורות. אבנים אלו היו על כתף הכהן הגדול, ובהן שמות שנים עשר שבטי ישראל, כסדרם וכתולדותם (רמב"ם כלי מקדש ט, ט).

שיטות עיקריות להלכה

שיטת רש"י:

רש"י בפירושו לתורה קובע את סדר השמות - לפי העקרונות הבאים: א. כסדר לידתם המתואר בפרשת ויצא. 'כסדר שנולדו: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן ונפתלי, על האבן האחת' והנותרים - על האבן השנית: 'גד, אשר, יששכר, זבולן, יוסף, בנימין – מלא'^[10]. ב. עשרים וחמש אותיות בכל אבן וכדלהלן^[11].

שיטת הרמב"ם:

לרמב"ם פירוש משלו לסדר שמות השבטים שבתורה על פי הבבלי והירושלמי כדלהלן^[12]:

מן המדרש

הנשיאים התעצלו בתרומת המשכן וסופם שהביאו אבנים לחושן ולאפוד

'למה נזדרזו הנשיאים לבוא ולהקריב תחילה, ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מלואים באחרונה? לפי, שבשעה שאמר משה: כל נדיב לב… אמרו: יביאו העם מה שיביאו ומה שיחסרו נמלא אנחנו. שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות… לאחר שני הימים, בקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו, שכבר צווה משה: ויעבירו קול במחנה… אמרו: הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן - ניתן בבגדי כהן גדול… והנשיאים הביאו את אבני השוהם… והנשיאים שנתעצלו - חיסר אות אחת משמם'. (במדבר רבה יב, טז)

מן המחקר

עולות שאלות לעיון ולבירור

- מה פשר המלים 'פיתוחי חותם'* והאם האותיות מגולפות כחותמת?

- האם האותיות נחקקו ב'שמיר' או ב'מעשה חרש' - באיזמל?

- איך חרטו את השמות בימי בית שני כשלא היה שמיר?

- האם אותיות שמות השבטים בולטות או שוקעות?

- איזה שם כותבים מלא: יהוסף או בנימין?

שאלות אלה ואחרות נדונות במחקר על האבנים ב'מכון המקדש'. באשר לשיטות השונות בסדר שמות השבטים 'כתולדותם', ראה 'תורה שלמה' מילואים, ויקהל פקודי, עמ' קעב, אחת עשרה שיטות בענין.

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)