אבנט הוא חגורה שכורך הכהן על מתניו מעל הכתונת.^[1] והוא אחד מבגדי הכהונה.

האבנט הוא אחד מארבעת בגדי הכהונה הלבנים של כהן הדיוט וכן של כהן גדול. מבין ארבעה בגדים אלה, היה האבנט רקום צמר ופשתים - 'מעשה רוקם', ונכרך על המתניים פעמים אחדות, זאת, לכבוד ולתפארת.

נאמר בתורה בעניין בגדי הכהונה: 'ואלה הבגדים אשר יעשו… ואבנט'^[2]. כיוצא בזה נאמר בעניין בגדי הכהן הגדול: 'ואת האבנט - שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רוקם'^[3]. עוד נאמר בעניין סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים: 'ובאבנט בד יחגור'^[4].

'מעשה רוקם' באבנט

מחלוקת היא בגמרא, האם דין 'מעשה רוקם' הנעשה בחוטי תכלת, ארגמן, ותולעת שני, נאמר באבנטו של כהן גדול בלבד, או שמא גם באשר לאבנטו של כהן הדיוט^[5]. הלכה היא, שדין 'מעשה רוקם' נאמר בשניהם^[6], נמצא, שכלל הכהנים במקדש חוגרים אבנט שעטנז^[7].

שלושה סוגי אבנטים נזכרים להלכה^[8]:

א. אבנטו של כהן גדול בכל ימות השנה - עשוי כלאים, ומורכב מתכלת, ארגמן, ותולעת שני הצבועים על חוטי צמר, וכן משש שהוא פשתן לבן.^[9]

ב. אבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים - עשוי פשתן בלבד, שנאמר: 'ובאבנט בד יחגור', ו'בד' בכל מקום ענינו - פשתן^[10].

ג. אבנטו של כהן הדיוט: עשוי כלאים, זאת, בכל ימות השנה וגם ביום הכיפורים^[11].

'מעשה רוקם' שנאמר בעניין האבנט נחלקו בו הראשונים: יש אומרים שהכוונה היא שארבעת המינים נשזרו יחד: תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן. תחילה נשזר כל מין בפני עצמו כפול שש, ולאחר מכן נשזרו כולם לחוט אחד כפול עשרים וארבע. כך נארגו כולם לאריג אחד והוא האבנט^[12].

לעומת שיטה זו, דעת הרמב"ם היא, שהאבנט היה בד פשתן לבן, וחוט הפשתן כפול ששה. על אריג זה נרקם 'מעשה רוקם' בחוטי הצמר: תכלת, ארגמן ותולעת שני^[13].

מידות האבנט

אורך האבנט היה שלשים ושתים אמה^[14] ורוחבו שלש אצבעות^[15]. לפי המובא במדרש היה כפול וחלול^[16].

בשל אורכו הרב, היה הכהן מסובבו סביב מותניו פעמים רבות, זאת, כנגד המרפק^[17] וכנגד הלב^[18]. במקורות חז"ל מובא, שהאבנט בא לכפר על עקמומיות הלב^[19], ולכן היה אורכו ל"ב אמות כמנין 'לב', ומסיבה זו גם נכרך כנגד הלב.

חגירתו

נחלקו הראשונים בשאלה: האם רשאי הכהן לחגור את האבנט שלא בשעת עבודה, שכן, האבנט עשוי כלאיים? דעת הרמב"ם,^[20] שכהן הלובש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקה, ולא הותר לו לחגור אותו אלא בשעת עבודה.

מאידך, יש ראשונים הסבורים, שכל עוד הכהן מצוי במקדש - אלה מדיו וזוהי מצוותו - ללבשם כמות שהם^[21].

מעולם האגדה

אבנט ל"ב אמה כמנין 'לב', ומכפר על הרהור הלב אבנט על מה מכפר? יש אומרים: על עוקמנין שבלב.

ויש אומרים: על הגנבים. אמר רבי לוי: אבנט שלשים ושתים אמה היה בו, ועוקמו לפניו ולאחריו, כדעת האומר על העוקמנים שבלב. ומאן דאמר על הגנבים - לפי שהיה חלול, כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר. (ירושלמי יומא, ז, ג. ויקרא רבה י, ו)

מן המחקר: תיאור האבנט על ידי יוסף בן מתתיהו

'חוגרים אותה [את הכתונת] על החזה, וקושרים חגורה סביבה, למעלה מאצילי הידיים באזור בית השחי. רוחבה - עד לארבע אצבעות בערך, וטוויה טוויית תשבץ, ודומה לעורו של נחש. בתוך החגורה היו טוויים פרחים צבעוניים עשויים שני וארגמן ותכלת ובוץ, ואילו השתי היה של בוץ בלבד. ראשית החגירה הייתה על החזה, ולאחר שסבבה שוב את הגוף נקשרה החגורה, ונמצאה תלויה בחלקה הגדול עד הקרסוליים, כל זמן שהכהן לא היה עושה כל עבודה, משום שהנוי שבו מתגלה על ידי כך לעיני המסתכלים. ואולם בשעה שצריך היה למהר ולעסוק בקרבנות ולשרת, היה מפשיל את החגורה על כתפו השמאלית, שלא תפריע לו בתנועתה בעבודה'. (קדמוניות ג. ז, א)

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)