טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
החרובין משישרשרו והגפנים משיגרעו והזיתים משיניצו – זית אירופי
"מתקיף לה רב שימי מנהרדעא: ובשאר אילני מי פליגי רבנן עליה? והתנן: מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית? בית שמאי אומרים: כל האילנות משיוציאו; ובית הלל אומרים: החרובין משישרשרו, והגפנים משיגרעו והזיתים משיניצו, ושאר כל האילנות משיוציאו" (ברכות, לו ע"ב).
פירוש: מתקיף לה [מקשה עליה, על הלכה זו] רב שימי מנהרדעא: ובשאר אילני [אילנות], פרט לענבים מי פליגי רבנן עליה [האם חלוקים חכמים עליו] במה שלדעתו הפרי אף בשלב הראשון של הבשלתו נקרא "פרי"? והתנן [והרי שנינו במשנה]: בתורה נאמר ביחס לפירות הגדלים בשביעית "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה, ו') ולמדו חכמים "לאכלה" — ולא להפסד. ומכיון שאסור להפסיד פירות שביעית, דנים מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית (בשנת השמיטה) כיון שבכך הוא גורם להשחתה. בית שמאי אומרים: כל האילנות משיוציאו, כלומר, מאותו זמן שבו נופלת התפרחת, ומתגלים הפירות בשלב הראשוני שלהם. ובית הלל אומרים שיש לחלק בין סוגי האילנות, החרובין אסורים להיקצץ משישרשרו, כשפרי החרוב מקבל צורה הדומה קצת לשרשרת. והגפנים משיגרעו (יבואר להלן), והזיתים משיניצו, ושאר כל האילנות משיוציאו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: זית אירופי שם באנגלית: Olive שם מדעי: Olea europaea
נושא מרכזי: מהו שלב ה"הנצה"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על הזית האירופי הקש/י כאן.
איסור קציצת האילנות המובא במשנה נובע מהציווי בפסוק "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ" (ויקרא, כה ו'). במילה "לאכלה" מקופל איסור להפסיד את הפירות ("לאכלה אמר רחמנא, ולא להפסד", פסחים, נב ע"ב). טעם נוסף מביא רע"ב: "אין קוצצין את האילן בשביעית - משום דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד. ואני שמעתי כיון דאפקרינהו רחמנא לפירות אם יקצצם הוי גוזל את הרבים". אמנם קציצת עצי פרי אסורה גם בשנים שאינן שנת שמיטה ולכן יש להסביר שהמשנה עוסקת במצבים מיוחדים שבהם איסור זה לא קיים:
"אין קוצצין אילנות בשביעית – ואם תאמר בלא שביעית נמי תיפוק ליה דאסור משום לא תשחית את עצה (דברים כ)? ויש לומר דלא טעין קבא דלא שייך ביה לא תשחית כדאיתא פ' לא יחפור (ב"ב דף כו.), אי נמי איירי דמעולה בדמים לעשות ממנה קורות דאז לא שייך לא תשחית ומיהו משום איסורא דשביעית איכא לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד" (תוס', שם).
הרש"ס (שביעית, פ"ד הל' י') מביא הסבר נוסף בשם הר"י מסיפונטי. מדובר באילן סמוך לעיר שמותר לקצוץ אותו משום נוי העיר. איסור הקציצה קשור להשחתת פירות שביעית ומתחיל רק לאחר שהם נוצרו. האיסור פג עם סיום התפתחות הפירות משום שבשלב זה קציצת העץ אינה פוגעת בהם. בשורות הבאות נעסוק בסימן "והזיתים משיניצו" המסמן את תחילת היווצרות הזיתים. בסימנים הנוספים עסקנו במאמרים "החרובין משישרשרו" ו"הגפנים משיגרעו".
מתחילת דבריו של הערוך (המשך הדברים סותר לכאורה את תחילתם) אנו לומדים ש"הנצה" היא שלב התחלתי בתהליך הופעה או התפתחות. בערך ("נץ") כתב:
"בריש ברכות עד הנץ החמה פירוש יציאת חמה כמו הנצו הרמונים. בבראשית רבה פרש' כ"ח(1) אמחה מאיכן הקב"ה מנץ את האדם לעתיד לבא? אמר לו מנץ שדרה, היא חוליה קטנה שבסוף י"ח חוליות שבאדם. בפרק כיצד מברכין בברכות בגמרא חוץ מן היין ובריש גמרא דפרק העור והרטב בחולין ובפרק שני בעוקצין הפטמא של רימון מצטרף והנץ שלו אינו מצטרף פירש נץ הוא פרח שעל הפיטמא של רמון והוא השיער שפירשה בערך מסרק".
נץ החמה הוא תחילת זריחת השמש ומעצם הלוז הקב"ה בורא לעתיד לבוא את האדם. בסוף דבריו מסביר הערוך ש"נץ" הרימון הוא הפרח שעל גבי הפיטמא של הרימון וגם ה"שיער". בערך "מסרק" כתב:
"בפרק ב' בעוקצין רבי אליעזר אמר המסרק טהור פירוש ראשו של רמון שממנו מנץ יש בו שיניים ודומה למסרק. ושלשה דברים יש בו ושם לכל אחד ואחד. העמוד שבאמצע שמו פיטמא וסביב הפיטמא שמו שיער כדתנן רבי אליעזר אומר הנוגע בעמוד טמא בשיער ובמסרק טהור".
אם נבין באופן פשוט את הביטוי "נץ הרימון" שבו השתמש הערוך הרי לכאורה סוף דבריו סותר את תחילתם. ה"מסרק" וה"שיער" הם בחלקו העליון של הרימון ("ראשו") ואם כן אין הם מייצגים את תחילת התפתחות הפרי המתבצעת ברוב רובם של הפירות מתוך בסיס הפרח. לאמיתו של דבר ניתן להסביר שאכן ה"מסרק" וה"שיער" מייצגים את תחילת הפריחה ואת התפתחות הפרי משום שהם מופיעים ראשונים, לאחר פתיחת ניצן הפרח (תמונות 1-2). בניגוד לפירות אחרים שבהם הפרי מתפתח מתוך השחלה, לאחר נשירת עלי העטיף (תמונה 3) ברימון עלי הגביע ("מסרק") והאבקנים ("שיער") אינם נושרים אלא נשארים כחלק מהפרי(2) (תמונה 4) (ראו עוד במאמר "הפיטמא של רימון מצטרפת" (חולין קיח ע"ב)).
מקורות רבים מצביעים על כך ש"הנצה" בצמחים קשורה לפריחה או להתחלת התפתחות הפרי (במידה רבה קיימת הקבלה בין שני שלבים אלו). לגבי הרימון אנו מוצאים בשיר השירים (ז י"ג): "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּֽרְחָה הַגֶּפֶן פִּתּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת־דֹּדַי לָךְ". ההקבלה בין הנצת הרימון ופריחת הגפן רומזת על כך שמדובר בשלב הפריחה. פסוק אחר רומז על כך שה"הנצה" היא של הפרחים עצמם גם לפני שחנטו פירות: "יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ" (איוב, טו ל"ג). "וישלך - והוא ישליך זרעו מהר כזית המשליך מהר נצתו והוא כפול ענין במ"ש" (שם). תאור זה הולם היטב את פריחת הזית המשיר את רוב פרחיו מבלי לחנוט פירות(3) (תמונה 5). בשיר השירים רבה (וילנא) (פרשה ב ד"ה א כתפוח) נאמר: "כתפוח בעצי היער ... רבי אחא ברבי זעירא אמר תרתי, אמר חדא התפוח הזה מוציא ניצו קודם לעליו, כך ישראל שבמצרים הקדימו אמנה לשמועה הדא הוא דכתיב (שמות ד') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'". אם הקדמת הפרי עצמו לליבלוב איננה חד משמעית הרי שהקדמת הפריחה ("מוציא ניצו") איננה נתונה לספקות (ראו במאמר "למה נמשלו ישראל לתפוח" (שבת, פח ע"א)).
מתוך השוואה בין שתי גרסאות בגמרא נוכל ללמוד ששלב ה"הנצה" מקביל לחנטה. במסכת יומא (כא ע"ב) נאמר: "... ורמינהו: מזרחית לעולם יפה, מערבית לעולם קשה, רוח צפונית יפה לחטין בשעה שהביאו שליש, וקשה לזיתים בזמן שהן חונטין. רוח דרומית קשה לחטין בשעה שהביאו שליש, ויפה לזיתים בזמן שהן חונטין". גם במסכת בבא בתרא (קמז ע"א) מופיע מאמר זה אלא ששם הגרסה "ויפה לזיתים בשעה שיניצו". "רוח צפונית" הוא כינוי לרוחות הבאות מצפון מערב ומצפון בעונה שבין פסח לשבועות ומביאות איתן עננים וגשמים. בספר משלי (כה כ"ג) נאמר: "רוח צפון תחולל גשם". בניגוד לחיטה הרי ש"רוח צפונית" עלולה לגרום נזק לזיתים הפורחים בעונה זו. פרחי הזית, הגפן והתמר (הזכר) זקוקים לכמה ימים רצופים של חום ויובש על מנת להיפתח ולפזר את גרגירי האבקה. ירידת גשם במקביל לפריחת עצי פרי אלו גורמת לנשירה המונית של פרחים ולהרטבת גרגירי האבקה באופן המונע הפרייה. נזק זה בולט בעיקר בזיתים שעיקר האבקתם היא על ידי רוח. הסבר זה תומך בהשערה שה"הנצה" היא הפריחה עצמה או התהליכים המתרחשים מיד לאחריה (ראו עוד במאמר "רוח צפונית יפה לחטין" (בבא בתרא, קמז ע"א)). רש"י (במדבר, יז כ"ג) זיהה בין "ויצץ ציץ" והחנטה: "ציץ - הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל".
גם המדרש בקהלת רבה (וילנא, י"ב) רומז על כך שה"הנצה" היא תחילת התפתחות הפרי (פריחה ו/או חנטה) שהרי היא נקודת הזמן ממנה נספרים ימי התפתחות הפירות: "וינאץ השקד זו נבואתו של ירמיה, שנאמר (ירמיה א') מקל שקד אני רואה, אמר ר"א מה השקד הזה משעת שיניץ עד שהוא גומר פירותיו כ"א יום, כך כל גזרה לא היתה אלא מי"ז בתמוז עד ט' באב".
ראיה נוספת ניתן למצוא בהלכות הזאת אפר פרה אדומה המובאות בתוספתא (פרה). מחד גיסא נאמר שההזאה צריכה להתבצע על ידי גבעולי אזוב "בוגרים" כלומר לאחר שפרחו: "... אין מזין לא ביונקת ולא בתמרות אם הזה ביונקות ונכנס למקדש פטור בתמרות ונכנס למקדש חייב דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: בתמרות ונכנס למקדש פטור, ביונקות ונכנס למקדש חייב" (צוקרמאנדל, פי"א הל' ו'). בהלכה ז' מגדירה התוספתא: "אלו הן היונקות: גבעולין שלא גמרו תמרות שלא הניצו כל עקר, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים תמרות גבעולין שלא גמרו ויונקות שלא הניצו כל עקר". מאידך גיסא קובעת התוספתא (שם, פי"ב הל' א'): "איזוב אימתי כשר להזות בו? משישיר את ניצו. הזה בו עד שלא ישיר את ניצו רבי פוסל ורבי אלעזר ברבי שמעון מכשיר וכו'". משתמע אם כן שגבעולי האזוב כשרים להזאה רק לאחר שהגיעו לשלב הפריחה ולאחר שהפרחים נשרו. התמרות הן גבעולים צעירים בעודם רכים ולכן אינם ראויים עדיין להזאה (ראו במאמר "במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים" (בבא קמא, נט ע"א)). לאחר שפרחו ניתן לשער שהגיעו לעובי וקושי ראויים.
ההנחה שה"נץ" מקביל לפריחה ו/או חנטה מעוררת קושי שהרי בשלב זה הפירות זעירים וכיצד אמר רבי יונה "משיכניס רובע". מסתבר שרבי יונה איננו מציע שלב התפתחות אחר שממנו ואילך חל איסור על קציצת האילן אלא קבע מהי הכמות המינימלית האוסרת. קשה להניח שכמות זו נמדדת בפירות זעירים בשלב החנטה. לפירות בשלב החנטה אין שימוש ואילו על פי סופם מדובר בכמות גדולה מאד. בשאלה זו הסתפק הירושלמי (וילנא, שביעית פ"ד הל' ח'): "זיתים משיניצו אמר ר' יונה משהכניסו רובע מה רובע נץ או רובע זיתים אמר רבי יונה לאי דו נץ שהוא עושה רובע זיתים". מפרש "פני משה": "מה. ושואל הש"ס מאי משהכניסו רובע דקאמר אם רובע נץ או רובע זיתים. א"ר יונה. ומאי תיבעי לך לאי דהוא נץ שהוא עושה רובע זיתים כלומר לאיזה דבר הוא הנץ אלא שמשערים לפי הנץ שהוציאו כמה זיתים יכולים להיות ממנו ואם היה כל כך שיעשה רובע זיתים קאמרי אנא". כוונת הדברים היא ששיעור "רובע" הוא כמות משוערת שתתקבל בסופה של התפתחות החנטים לאור מספרם כבר בשלב החנטה. אמנם רוב הפרחים אינם חונטים אך מספירת מדגמים של המעטים שחנטו ניתן לשער מהו היבול העתידי"(4) (תמונה 5). באופן דומה מפרש בעל "תפארת ישראל":
"וכן אילן פירות. החרובין משישלשלו. וגפנים משיגרעו. וזיתים משיניצו. ושאר אילנות משיוציאו תחלת הפרי. אסור לקצצן. מדמפסיד פירות שביעית. ורק קודם לכן. או אחר שהגיעו הפירות שבהאילן לעונת המעשר מותר לקצצו. וזיתים שאמרנו משיניצו. היינו רק בשיהיה באילן פירות שכשיתבשלו יהיה בהן רובע הקב. דאל"כ מותר לקצצו".
מבנה ה"נץ" כפרח
חלק מהמפרשים כתבו באופן מפורש ש"הזיתים משיניצו" הכוונה לפרחי הזיתים. מעניין לבדוק כיצד ניתן להתאים בין תאורי מבנה של מפרשים אחרים ופרח הזית ובכך לאושש את הסברא שגם לדעתם ה"נץ" הוא פרח. רש"י פירש: "משיניצו - משיגדל הנץ סביב". כך פירש כנראה גם הר"ש (שביעית, שם) אלא שהרחיב מעט יותר: "ומשינצו משיגדל הנץ עלין והוא כעין מתחלי דפרק מקום שנהגו ודומה לו בברכות הפטמא של רמון מצטרפין והנץ שלו אין מצטרף". מסתבר שהכוונה פרישת עלי העטיף ופתיחת הפרח. הר"ש התייחס לגמרא בברכות (לו ע"ב): "איני והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי ושומר לפירי אימת הוי בכופרא וקא קרי ליה שומר לפירי". מפרש רש"י: "מתחלי - בתמרי כקפרס בצלף. בכופרא - כשהתמרים קטנים קודם בשולם" (תמונה 7). מההשוואה לקפרס משתמע שאכן מדובר בעלי העטיף הסוגרים על איברי הרבייה(5) (ראו במאמר "ושקלוה לפרחא דביטיתא ואיקיים ביטיתא" (ברכות, לו ע"ב)). כך פירש גם לגבי נץ הרימון: "והנץ שלו - נץ ברמון (תמונה 1) כקפרס (תמונה 8) באביונות".
תאור מפורט יותר מובא על ידי הרש"ס (שם): "משיניצו. משנפתח הנרתק שתוכו הזית והנץ שקורין הפרח הוא בחוטמן. ויש מי שפירש שנפל הנץ מהן דדמו לגירוע וזה נכון". ה"נרתק" הוא כנראה כל פקע הפרח ו"שתוכו הזית" מתייחס לשחלה הנמצאת בבסיס הפרח. חלק התאור "והנץ שקורין הפרח הוא בחוטמן" לא ברור לי אך ייתכן שכוונתו לעלי הכותרת הנראים כחלקו החיצוני של ה"נרתק". הפירוש השני מתייחס לנשירת הפרחים. בשלב זה כבר ניתן לראות את החנטים (תמונה 5) אך ההשוואה לגירוע תתכן רק אם נניח שגם הגירוע הוא שלב החנטה (ראו במאמר "והגפנים משיגרעו").
 |
|
 |
|
תמונה 1. רימון - פקע פרח |
|
תמונה 2. רימון |
 |
|
 |
|
תמונה 3. קיווי |
|
תמונה 4. רימון - פרי בשל |
(1) בראשית רבה (וילנא, בראשית, פרשה כח ג'): "ויאמר ה' אמחה את האדם ... רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק אמר אפילו לוז של שדרה, שממנו הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לע"ל =לעתיד לבוא= נמחה, אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא א"ל מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבא, א"ל מלוז של שדרה א"ל מנין אתה יודע א"ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך וכו'".
(2) מסיבה זו מוצדק לקרוא לרימון "פרי מדומה" משום שהוא כולל בנוסף לשחלה איברי פרח נוספים.
(3) הזית נושא שלושה סוגים של פרחים: דו-מיניים (הרמפרודיטיים), זכריים ונקביים. הפרחים הדו-מיניים הם פרחים מושלמים בעלי 4 עלי גביע, 4 עלי כותרת, 2 אבקנים ו – 2 שחלות מאוחות תמונה 6). לחלק קטן של הפרחים אין אבקנים וכנראה הם תוצאה של תקלה בהתפתחות. מאידך גיסא קיים מספר עצום של פרחים זכריים ללא החסרים עמוד עלי ושחלה. פרחים אלו הם תוצאה של "הפלת" השחלה או התנוונות. משערים שהיתרון במספר הפרחים הזכריים הרב על חשבון הפרחים בעלי השחלה הוא בכך שהוא מגדיל את הסתברות ההאבקה במין מואבק רוח זה. מאידך גיסא הגדלה זו לא מלווה בהגדלת מספר הפירות שהתפתחותם דורשת מהעץ משאבים אנרגטיים גדולים מעבר לאפשרויותיו. תופעה זו כללית וקיימות דוגמאות רבות לכך שאסטרטגיית מחזור החיים של החלק הזכרי היא ייצור תאי רבייה במספרים גדולים והשקעה מעטה בהם בניגוד לחלק הנקבי. דוגמה ידועה הוא מספר הפרחים הזכריים בעצים חד-ביתיים כמו האורן והאלון העולה לאין ערוך על מספר הפרחים הנקביים.
(4) רובע הקב = לוג. לדעת הרב חיים נאה הביצים הן באותו גודל כפי שהיו בזמן חז"ל, ולכן מידת הלוג הוא 345.6 מיליליטר (סמ"ק), לדעת החזון איש הביצים קטנו, ומידת הלוג הוא 597.2 מ"ל/סמ"ק.
(5) בניגוד לצלף שבו פקע הפרח בנוי בעיקר מעלי הגביע הרי שבזית החלק החיצוני העיקרי הם עלי הכותרת.
מקור עיקרי:
הערוך השלם (ערך "נץ").
לעיון נוסף:
זית אירופי בצמח השדה.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
