סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

רוח צפונית יפה לחטין – חיטה

 

"אמר ליה רבי אבא לרב אשי: אנן אדרב יצחק בר אבדימי מתנינן לה, דאמר רב יצחק בר אבדימי: מוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה, נטה כלפי צפון עניים שמחים ובעלי בתים עצבין, מפני שגשמי שנה מרובין ופירות מרקיבין; נטה כלפי דרום עניים עצבים ובעלי בתים שמחין, מפני שגשמי שנה מועטין ופירות משתמרין; נטה כלפי מזרח הכל שמחין; כלפי מערב הכל עצבין. ורמינהי: מזרחית לעולם יפה, מערבית לעולם קשה, רוח צפונית יפה לחטים בשעה שהביאו שליש, וקשה לזיתים בשעה שיניצו, ורוח דרומית קשה לחטין בשעה שהביאו שליש, ויפה לזיתים בשעה שיניצו; ואמר רב יוסף, ואיתימא מר זוטרא, ואיתימא רב נחמן בר יצחק, וסימנך: שלחן בצפון ומנורה בדרום, האי מרבי דידיה והאי מרבי דידיה! לא קשיא: הא לן והא להו" (בבא בתרא, קמז ע"א).

פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] ר' אַבָּא לְרַב אַשִׁי: אֲנַן [אנו] את עניין הסימנים על טיב התבואות של השנה הבאה, על מה שאמר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מַתְנִינַן לָהּ [שונים אנו אותה], סומכים אנו, שאָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הסוכות הַכּל צוֹפִין לעבר עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה בבית המקדש, שמוצאים בו סימן לעתיד, אם נָטָה כְּלַפֵּי צָפוֹן (שיש רוח דרומית) עֲנִיִּים שְׂמֵחִים וּבַעֲלֵי בָתִּים עֲצֵבִין, מִפְּנֵי שסימן הוא שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מְרוּבִּין וּפֵירוֹת מַרְקִיבִין מריבוי הגשמים, ואי אפשר לאחסן אותם. ולכן העניים שמחים שיוזלו מחירי היבולים, ובעלי הבתים עצבים, מפני שיצטרכו להיפטר מכל היבול הגדול במהירות רבה ובמחיל מוזל. אם נָטָה עשן המערכה כְּלַפֵּי דָּרוֹם (מפני רוח צפונית) עֲנִיִּים עֲצֵבִים וּבַעֲלֵי בָתִּים שְׂמֵחִין, מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מוּעָטִין ואין תבואה מרובה, ומצד אחר הפֵּירוֹת מִשְׁתַּמְּרִין, ובעלי הפירות יכולים להעלות את מחיר התבואה ולהרויח. נָטָה כְּלַפֵּי מִזְרָח (מפני רוח מערבית) הַכּל שְׂמֵחִין. נטה כְּלַפֵּי מַעֲרָב (מפני רוח מזרחית) הַכּל עֲצֵבִין, מפני שסימן שתהא זו שנת בצורת. וּרְמִינְהִי [ומקשים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא: רוח מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה, מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה, רוּחַ צְפוֹנִית יָפָה לַחִטִּים בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ בישולם, וְקָשָׁה לַזֵּיתִים בְּשָׁעָה שֶׁיָּנֵיצוּ כשהם מוציאים פרחים, וְרוּחַ דְּרוֹמִית קָשָׁה לַחִטִּין בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ, וְיָפָה לַזֵּיתִים בְּשָׁעָה שֶׁיָּנֵיצוּ. וְאָמַר רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא [ויש אומרים שאמר] מָר זוּטְרָא, וְאִיתֵּימָא [ויש אומרים שאמר] רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְסִימָנָךְ, שתדע למה יפות הרוחות הצפונית והדרומית הכלים שבמקדש, שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם, הַאי מְרַבֵּי דִּידֵיהּ וְהַאי מְרַבֵּי דִּידֵיהּ [זה מגדל את שלו וזה מגדל את שלו], שהשולחן שיש שעליו לחם חיטים עומד בצפון, וסימן הוא שרוח צפונית יפה לחיטים. ומנורה שבה מדליקים שמן זית היא בדרום, ורוח דרומית יפה לה. ומכל מקום נאמר בתחילת הברייתא שרוח מזרחית יפה ומערבית קשה היפך הדברים בברייתא הקודמת! ומשיבים: לָא קַשְׁיָא [אין זה קשה]: הָא לָן וְהָא לְהוּ [זה לנו, לבני בבל, טובה יותר הרוח המזרחית, וזה להם, לבני ארץ ישראל] שהארץ יבשה וצריכים שם יותר גשמים, והם באים עם הרוח המערבית.


שם עברי: חטה     שם באנגלית:    Wheat    שם מדעי:    Triticum sp
 

נושא מרכזי: מדוע רוח צפונית יפה לחיטה וקשה לזית?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה וקישוריות הקש\י כאן.



התורה מספרת לנו על התלות המוחלטת והמיידית של תושבי ארץ ישראל בגשם בניגוד לארץ מצרים: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק ... למטר השמים תשתה מים ... ארץ אשר ה' אלוקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה (דברים, יא י' - י"ב). דברי רבי יצחק בר אבדימי בסוגייתנו מציגים במלוא חריפותה את תלות תושבי ארץ ישראל ברצון ה' לא רק לצורך ירידת הגשם אלא גם במשטר הרוחות הבא לאחריו. לא די בירידת הגשם בעיתו משום שהצלחת היבול תלויה במידה רבה גם בתזמון הרוחות וכיוונן.

"רוח צפונית" הוא כינוי לרוחות הבאות מצפון מערב ומצפון ומביאות איתן עננים וגשמים. בספר משלי (כה כ"ג) נאמר: "רוח צפון תחולל גשם". הגשם מועיל לחיטים בעיקר בשלבי ההתפתחות המוקדמים שלהן כאשר הן עדיין ירוקות ובלשון הגמרא "בשעה שהביאו שליש". הצבע הירוק מעיד על כך שהחיטים קולטות את אנרגיית האור בעזרת הכלורופלסטים ומייצרות פחמימות בתהליך ההטמעה (פוטוסינתזה) מהמים והפחמן הדו-חמצני שבאוויר. מחסור במים או חום רב פוגעים בתהליך ההטמעה. מסיבה זו "רוח דרומית" חמה ויבשה הבאה בעונה זו מדרום או דרום מזרח תפגע בחיטים הירוקות שגרעיניהן עדיין לא התמלאו. "רוח דרומית" עלולה לגרום להתייבשות התבואה והקטנת היבול בדומה לנאמר בחלום פרעה (בראשית, מא ו'): "והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים". על מכה מעין זו מסופר בירושלמי (שקלים, פ"ה דף מח טור ד /ה"א): "אמר רב חסדא: פעם אחת יבשה ארץ ישראל ולא ידעו מהיכן להביא, והוה תמן חד אילם דהוה יתיב חד ידיה על גגות וחדא ידיה על צריפין, איתוניה קמיה דפיתחא, אמר להו אית אתר דמיתקרי גגות צריפין או צריפין גגות אזלין לתמן ואשכחון"(1).

לאחר שהחיטה מבשילה היא זקוקה לתקופה חמה ויבשה על מנת שהגרגירים יתייבשו כראוי ולא ירקבו בממגורות. על האסון העלול להיגרם כתוצאה מירידת גשם בעת הקציר אנו לומדים מתוך החרדה שאחזה את העם כאשר שמואל ביקש מה' להוריד גשם בתקופת הקציר: "הלוא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה ... ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלוקיך ואל נמות וכו'" (שמואל א', יב י"ז – י"ט).

בניגוד לחיטה הרי ש"רוח צפונית" עלולה לגרום לזיתים נזק בעת הפריחה. פרחי הזית, הגפן והתמר (הזכר) זקוקים לכמה ימים רצופים של חום ויובש על מנת להיפתח ולפזר את גרגירי האבקה. ירידת גשם במקביל לפריחת עצי פרי אלו גורמת לנשירה המונית של פרחים ולהרטבת גרגירי האבקה באופן המונע הפרייה. צמחים מואבקי חרקים נפגעים מהגשם גם באופן עקיף משום שהוא מונע את פעילות החרקים המאביקים ובעיקר הדבורים.

נ. הראובני הציע שהסימן "שלחן בצפון ומנורה בדרום" איננו משמש כתזכורת בלבד, המציינת את כיוון הרוח המועילה לחיטה ולזית, אלא מגלם בתוכו את הסיבה להנחת הכלים במשכן ובמקדש דווקא באופן זה. הנחת השולחן ועליו לחם הפנים המסמל את החיטה בצד צפון משמשת כבקשה ותפילה להצלחת החיטה בעזרת ה"רוח הצפונית" ואילו המנורה שבה דלק שמן זית הונחה בדרום. ברכת ה' מתבטאת בתזמון מדויק של הופעת הרוחות בהתאמה לשלבי התפתחות הגידולים. מוקדם יותר כאשר החיטה עדיין ירוקה חשובה "רוח צפונית", ומאוחר יותר, בעת התחלת פריחת הזיתים, יש צורך ב"רוח דרומית" שבנוסף לחשיבותה להצלחת הפריית הפרחים היא גם מייבשת את החיטה.

רעיון זה של בקשה לרוחות מועילות בהקשר חקלאי מופיע במדרש (ויקרא רבה, וילנא, פרשת אמור פרשה כ"ח) גם ביחס להנפת העומר: "והניף את העומר לפני ה'. וכיצד היה מניפו? רבי חמא בר עוקבא בשם ריב"ח אמר מוליך ומביא מעלה ומוריד מוליך ומביא למי שהעולם כולו שלו ... רבי סימון ברבי יהושע אמר: מוליך ומביא כדי לבטל רוחות קשות, מעלה ומוריד כדי לבטל טללים קשים".
 

   
 שדה חיטה    זית -  פריחה

 
 


(1) התלמוד מספר על מקרה שהארץ יבשה כנראה כתוצאה מרוח דרומית ולכן התבואה לא גדלה ולא ידעו מהיכן להביא את העומר. לבסוף הביאו ממקום שנקרא "גגות צריפין" שאותו איתר בעזרת אילם שהניח אחת מידיו על "גגות" ואחת על "צריפין".

 

מקורות עיקריים:  

נ. הראובני, טבע ונוף במורשת ישראל, נאות קדומים 1980, עמ' 35-38.

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר