סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ושקלוה לפרחא דביטיתא ואיקיים ביטיתא - צלף קוצני 


"ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי, ורחמנא אמר וערלתם ערלתו את פריו את הטפל לפריו, ומאי ניהו, שומר לפרי? אמר רבא: היכא אמרינן דנעשה שומר לפרי, היכא דאיתיה בין בתלוש בין במחובר, הכא במחובר איתיה, בתלוש ליתיה. איתיביה אביי: פיטמא של רמון מצטרפת, והנץ שלו אין מצטרף. מדקאמר הנץ שלו אין מצטרף, אלמא דלאו אוכל הוא, ותנן גבי ערלה, קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה. אלא אמר רבא: היכא אמרינן דנעשה להו שומר לפירי? היכא דאיתיה בשעת גמר פירא, האי קפרס ליתיה בשעת גמר פירא ... אלא אמר רבא: היכא אמרינן דהוי שומר לפרי? היכא דכי שקלת ליה לשומר מיית פירא, הכא כי שקלת ליה לא מיית פירא. הוה עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ויבש רמונא, ושקלוה לפרחא דביטיתא ואיקיים ביטיתא וכו'" (ברכות, לו ע"ב).


שם עברי: צלף קוצני    שם באנגלית: Caper    שם מדעי:  .Capparis spinosa L

שמות נרדפים במקורות: אביונה, קפריסין, נצפה, פרחא, ביטיתא


נושא מרכזי: מה מייחד את מבנה פרח הצלף בהשוואה לפרחים אחרים?

 

לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על הצלף הקוצני הקש\י כאן.



הגמרא מעלה כאפשרות טעם לאסור קפריסין בערלה גם אם אינם פרי לעצמם (לענין מעשר) משום שהם "שומר לפרי" והתורה אסרה גם את השומר בפסוק "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" (ויקרא יט, כג). מהמילים "את פריו" נדרש גם "את הטפל לפריו" והטפל הוא השומר לפרי. לכאורה פקעי הפרחים - הקפריסין הם השומר לפרי משום שמקור הפרי הוא השחלה המתפתחת בתוך הפרח כאשר היא עטופה ומוגנת על ידי עלי הפרח (עלי גביע ועלי כותרת). דוחה רבא את האפשרות שהקפריסין חייבים בערלה מדין שומר לפרי, משום שהם נושרים לאחר תלישת הפרי (האביונות), ואילו מעמד שומר קיים רק למרכיבי הפרח השומרים על הפרי גם לאחר הקטיף. ואכן, אם נבחן את האביונות נגלה שאין בהם אף חלק מהחלקים שהיו קיימים בקפריסין ועטפו את השחלה שהתפתחה לפרי. דוחה אביי את האבחנה של רבא בין שומר הנשאר על הפרי לאחר קטיפתו לבין שומר שנושר ומוכיח מנץ רימון (המקביל לקפריסין) שחיוב ערלה קיים גם אם לעניין טומאה הנץ אינו נחשב שומר ולא מצטרף לשיעור קבלת טומאה.

רבא מחלק חילוק אחר לקביעת מעמדו של שומר ומבחין בין חלקים המחוברים בעת הבשלת הפרי לבין חלקים הנושרים קודם לכן. הקפריסין, לדעתו, נושרים עוד בטרם הבשלת האביונות. (על פי חלוקה זאת צריך להניח שברימון נשירת הנץ חלה לאחר ההבשלה אבל טרם התלישה?). דוחה רב נחמן בשם רבה בר אבוה את חלוקה זו שהרי פרחי הדקל (מתחלי) אסורים בערלה מדין שומר למרות שנושרים לפני גמר הבשלת התמרים ואם כן יש לאסור גם את הקפריסין כמו את האביונות.

לאחר שהגמרא דוחה את האפשרות לתרץ שמעמד הפרחים נתון למחלוקת רבי יוסי וחכמים שב רבא והציע פירוש אחר: האבחנה בין חלקים הנחשבים לשומר לכאלו שאינם בגדר שומר היא האם נטילתם גורמת למות הפרי. בצלף כאשר מסירים את חלקי הפרח לא נגרם נזק לפרי. מתארת הגמרא תצפית מדעית שבה הסרת חלקי פרח הצלף ("ביטיתא") לא גרמה לנזק ואילו הסרת הנץ מרימון גרמה להתייבשותו. להלכה נפסק שאכן הקפריסין אינם חלק מהפרי הן לענין ערלה והן לענין ברכה ולכן מברכים עליהם "בורא פרי האדמה" גם לדעת המברכים על האביונות "בורא פרי העץ".

ממהלך הסוגיה ניתן להסיק שלוש מסקנות שהן שתים לגבי ההבדל בין צלף לפירות האחרים ובמיוחד הרימון. הקפריסין או חלקי הפרח נושרים לפני הבשלת הפרי (ובוודאי לפני הקטיף) בניגוד לרימון שבו תהליך זה לא מתרחש גם לאחר הקטיף. תלישת עלי הגביע ועלי הכותרת בצלף איננה פוגעת בפרי ואילו ברימון פעולה זו גורמת להתייבשות הפרי. תצפית בפרחי הצלף מלמדת שאכן כך הם פני הדברים גם במציאות. פרח הצלף יוצא דופן באופן מפתיע בהשוואה לפרחים אחרים. בדרך כלל עלי הפרח חופים ומגינים על חלקו הפנימי שבו מתפתחת השחלה והופכת לפרי. גם בצלף בשלבי הפריחה הראשונים עלי הגביע חופים על עלי הכותרת והשחלה אולם עם התפתחות הפרח חל תהליך יוצא דופן. השחלה נישאת בקצהו של עוקץ ארוך הנקרא "גינופור" מתרוממת ומתרחקת מחלקי הפרח האחרים ולכן הפרי מתפתח רחוק משאר חלקי הפרח. כך מתואר מבנה הפרח בירושלמי (מעשרות, כ' ע"ב): "אמר רבי בא: אסברי רבי זעירא, כל הקליפין גדילות עם הפרי, וזה פרי מלמעלן וקליפין מלמטן". הקליפין הם חלקי הפרח האחרים כמו עלי הגביע ועלי הכותרת. (ראה את תמונת האביונה לעיל).
 

 
שמשון אזוביוני – מובא כדוגמה למבנה פרח רגיל   קפריסין 

 

 
חלקי פרח הצלף   אביונה

 

 
חלקי פרח הרימון   חלקי פרי הרימון


 

לעיון נוסף:


א. דנין, 'עז באילנות - צלף', בצמחיית ישראל ברשת.

גדי הרלינג, הצלף - סגולותיו הגשמיות והפנימיות לפי דברי חז"ל.

"צלף קוצני" באתר צמח השדה


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל. 

 

 כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

  1. כג אב תשפ"א 14:36 על מה דיבר רבא בהווא אמינא כשאמר תלוש ליתיה | ישראל

    לפי הדברים שכתבת בהווא אמינא שדעת רבא בתלוש ליתיה הכוונה שכשתולשים את האביונה לא נותר חלק מקפרס - העלים שמכסים אותו ולכן לפי זה הקושיא של אביי מרימון מחייב שגם מרימון העלים שלו נופלים לפני שתולשים אותו והרי המציאות היא לא כך אבל ברשי נראה שהוא הגדיר את הבתלוש ליתיה לפי ההבנה שלי קצת אחרת כי הוא כותב "בתלוש ליתיה – סופו שנופל הימנו כשמגיע להתבשל: " ואם כן ההגדרה של רשי הוא לא שכשתולשים אותו למרות שזה מה שכתב רבא מפורש אלא כשהוא מתבשל , עכשיו לגבי מתבשל אפשר לומר שהוא התכוון לתחילת בישול ואפשר לומר שהוא התכוון לגמר בישול , צריך לומר שבשלב הזה רבא התכוון לתחילת בישול לפי זה , ואם כן אפשר לומר שלא הכוונה תלוש לזמן שתלושים את הפרי כמו הזמן שהפרי מתחיל להתבשל וכיון שכבר כשהוא מתחיל להתבשל העלים לא איתו הרי כשתולשים אותו, הקפרס כבר לא עם הפרי וברימון אותו דבר כשהרימון מתחיל את הבישול כבר העלים שלו נובלים אפילו שהנץ שהוא הנבטים שלו נותרים איתו.. אבל אפשר לומר שבשלב הזה רבא ואביי דיברו על העלים ולכן רשי כותב לגבי הנץ של הרימון "חייבים בערלה – דרחמנא רבינהו מאת פריו הטפל לפריו והא נץ ליתיה שומר בתלוש שכשמתיבש נופל מעל הקליפה: " דווקא מתייבש ולא מתבשל כי כמו שכתבת לגבי הצלף הקפרס נפרד ממנו בתחילת בישול לעומת עלי הרימון שם הוא מתייבשים העלים האדומים ולא נותרים עם הפרי אפילו שהנבטים לא מתייבשים

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר