כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > גפן היין - "והגפנים משיגרעו" (ברכות לו ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

החרובין משישרשרו והגפנים משיגרעו – גפן היין

"מתקיף לה רב שימי מנהרדעא: ובשאר אילני מי פליגי רבנן עליה? והתנן: מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית? בית שמאי אומרים: כל האילנות משיוציאו; ובית הלל אומרים: החרובין משישרשרו, והגפנים משיגרעו והזיתים משיניצו, ושאר כל האילנות משיוציאו" (ברכות, לו ע"ב).

פירוש: מתקיף לה [מקשה עליה, על הלכה זו] רב שימי מנהרדעא: ובשאר אילני [אילנות], פרט לענבים מי פליגי רבנן עליה [האם חלוקים חכמים עליו] במה שלדעתו הפרי אף בשלב הראשון של הבשלתו נקרא "פרי"? והתנן [והרי שנינו במשנה]: בתורה נאמר ביחס לפירות הגדלים בשביעית "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה, ו') ולמדו חכמים "לאכלה" — ולא להפסד. ומכיון שאסור להפסיד פירות שביעית, דנים מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית (בשנת השמיטה) כיון שבכך הוא גורם להשחתה. בית שמאי אומרים: כל האילנות משיוציאו, כלומר, מאותו זמן שבו נופלת התפרחת, ומתגלים הפירות בשלב הראשוני שלהם. ובית הלל אומרים שיש לחלק בין סוגי האילנות, החרובין אסורים להיקצץ משישרשרו, כשפרי החרוב מקבל צורה הדומה קצת לשרשרת. והגפנים משיגרעו (יבואר להלן), והזיתים משיניצו, ושאר כל האילנות משיוציאו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: גפן היין שם באנגלית: Common Grape Vine שם מדעי: Vitis vinifera

שם נרדף במקורות: גופנא, גופן, ענבא, ענבה

נושא מרכזי: מהו השלב של "גפנים משיגרעו"?

לריכוז המאמרים שנכתבו על גפן היין הקש/י כאן.

איסור קציצת האילנות המובא במשנה נובע מהציווי בפסוק "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ" (ויקרא, כה ו'). במילה "לאכלה" מקופל איסור להפסיד את הפירות ("לאכלה אמר רחמנא, ולא להפסד", פסחים, נב ע"ב). טעם נוסף מביא רע"ב: "אין קוצצין את האילן בשביעית - משום דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד. ואני שמעתי כיון דאפקרינהו רחמנא לפירות אם יקצצם הוי גוזל את הרבים". אמנם קציצת עצי פרי אסורה גם בשנים שאינן שנת שמיטה ולכן יש להסביר שהמשנה עוסקת במצבים מיוחדים שבהם איסור זה לא קיים:

"אין קוצצין אילנות בשביעית – ואם תאמר בלא שביעית נמי תיפוק ליה דאסור משום לא תשחית את עצה (דברים כ)? ויש לומר דלא טעין קבא דלא שייך ביה לא תשחית כדאיתא פ' לא יחפור (ב"ב דף כו.), אי נמי איירי דמעולה בדמים לעשות ממנה קורות דאז לא שייך לא תשחית ומיהו משום איסורא דשביעית איכא לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד" (תוס', שם).

הרש"ס (שביעית, פ"ד הל' י') מביא הסבר נוסף בשם הר"י מסיפונטי. מדובר באילן סמוך לעיר שמותר לקצוץ אותו משום נוי העיר. איסור הקציצה קשור להשחתת פירות שביעית ומתחיל רק לאחר שהם נוצרו. האיסור פג עם סיום התפתחות הפירות משום שבשלב זה קציצת העץ אינה פוגעת בהם. בשורות הבאות נעסוק בסימן "גירוע" המציין את תחילת היווצרות פרי גפן היין.

על פי דברי סוגייתנו יש לשלב הגירוע שני שמות נרדפים: "ואמר רב אסי: הוא בוסר, הוא גרוע, הוא פול הלבן. פול הלבן סלקא דעתך? אלא אימא: שיעורו כפול הלבן". ממהלך הסוגיה משתמע שאמנם שלב התפתחות זה מוקדם אך הוא מאוחר ל"סמדר" (על הסמדר ראו במאמר "פתח הסמדר אלו בעלי משנה"). בירושלמי (וילנא, שביעית, פ"ד הל' ח') אנו לומדים: "תני רבי חנינא בר פפא חרובין שלשולן היא חנטן גפנים משיגרעו. אמר רבי יונה: משיזחילו מים כמה דאת אמר [איוב לו כז] כי יגרע נטפי מים יזוקו מטר לאידו". מפרש "פני משה": "משיגרעו. משיעשו בוסר כשיעור פול לבן וזהו נקרא גרוע. ובגמרא דהכא מפרש משיזחלו מים מל' כי יגרע נטפי מים וחד שיעורא הוא". בתמונות 1-2 מוצגים ענבים שללא ספק הם בשלב מוקדם לשלבים שקבעו בית הלל משום שעדיין אין בהם חרצנים ואין בהם מים. המפתח לקביעת מועד תחילת איסור הקציצה או החנטה(1) הוא זיהוי אחד מהשלבים "בוסר", "גרוע", "פול הלבן" שכאמור הם שמות נרדפים.

בוסר

בשפת היומיום נקראים בשם "בוסר" פירות שעדיין אינם בשלים כל צרכם גם אם הגיעו לגודלם המירבי. בלשון חז"ל הכוונה לשלב מוקדם יחסית בהתפתחות הפרי המגיע לאחר החנטה. ניתן לשער שהכוונה לשלב עוברי שמתאפיין בעיקר בחלוקת תאים נמרצת אך ללא שינוי מהותי בנפח הפרי. בשלב זה מצטברים בענב בעיקר חומצות שונות, כגון חומצה טרטרית, חומצה מאלית וטאנינים המעניקים לפרי הנמצא בשלב זה את תחושת העפיצות. הטאנינים מרוכזים בעיקר בזגים ובחרצנים. על שלב זה כתב רש"י (שבת, יט ע"א): "בוסר - ענבים בתחילתן כשהן דקים, מוציא מהן משקין לטבל בו בשר, לפי שהוא חזק וקרוב להחמיץ". בסיומו של שלב ה"בוסר" החרצנים מגיעים לגדלם המלא. עובדה זאת מחזקת את זיהוי שלב ה"גירוע" עם הופעת הגרעינים (ראו להלן).

אחד מסימני ה"בוסר" המופיעים בחז"ל הוא כניסת מים לפרי. במשנה בשביעית (פ"ד מ"ח) נאמר: "הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה וכו'". במשנה בגיטין (פ"ג מ"ח) נאמר: "... רבי יהודה אומר בשלשה פרקים בודקין את היין: בקדים של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת מים בבוסר". מפרש רע"ב: "ובשעת כניסת מים לבוסר - כשהן כפול הלבן נקראין בוסר וכשלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא היינו כניסת מים. ל"א היו כותשין הענבים כשהן בוסר ונותנין לתוכן מים ונעשין חומץ לטיבול". פירוש זה זהה לחלוטין לפירוש רש"י במסכת גיטין (לא ע"א) בד"ה "ובשעת כניסת מים לבוסר". מסתבר שלסימן זה התייחס רבי יונה בירושלמי (שם): "... גפנים משיגרעו. אמר רבי יונה: משיזחילו מים כמה דאת אמר [איוב לו כז] כי יגרע נטפי מים יזוקו מטר לאידו". המאירי (פסחים, נג ע"א) פירש: "סמדר הוא כשנפל הפרח מעליהם והוכרו הענבים אבל עדיין אין לחות יוצא מהם. והבוסר הוא כשנעשו גסים מעט ומתחילים להזחיל מים והוא שאמרו הוא גירוע מלשון הגפנים משיגרעו שפירושו משיתחילו להזחיל מים מענין כי יגרע נטפי מים ושיעורם לענין גסות כפול הלבן והוא מין קטנית דק".

פול הלבן

פול הלבן שימש כמדד לקביעת גודל ענבי ה"בוסר" או ה"גרוע". ייתכן ולשיטת הרמב"ם גודל ה"בוסר" היה קטן מפול הלבן: "כרם שלא הגיעו ענביו להיות כפול הלבן אלא עדיין הן בוסר, וזרע בתוכו ירק או תבואה והשרישו הרי זה לא קדש, ואעפ"כ קונסין אותו ואוסרין הזרע, אבל הבוסר מותר וכו'" (הלכות כלאים, פ"ה הל' י"ד). הרב ח. קנייבסקי כתב ב"דרך אמונה" (הלכות כלאים, פ"ה הל' י"ד):

"עדיין הן בוסר. עי' בהגר"א שהקשה איך קרי רבנו בוסר לפני שהגיע לפול הלבן והרי בגמרא אמרו הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן ולכן כתב דלשון רבנו לא דק. אמנם ראיתי לרבנו בפ"ט ממע"ש ה"ב שכ' אלא אם נתנו בוסר וכבר תמה שם בכ"מ דהא בוסר קדוש ברבעי ורק סמדר מותר ועי' בחזו"א שביעית סי' ז' סק"כ. וכן בפ"ה משמיטה הי"ח משיוציאו בוסר וכבר תמה בחזו"א שם דזמנו סמדר ולא בוסר ועל כן צריך לומר דלשון גמרא לחוד ולשון רבנו לחוד ורבנו קורא בוסר לקטנים ביותר".

זהויו של הפול הלבן אינו ברור, וגם אם הוא יזוהה בוודאות הרי שהשונות הרבה הקיימת בין המינים המזוהים כפול הלבן לא מאפשרת להגדיר את גדלו ההלכתי. ניתן להעריך שקטרו הוא בין 5-13 מ"מ, כקטרם הממוצע של מיני השעועית והלוביה השונים (ראו במאמר "הוא גירוע הוא פול הלבן"). על גודל הפול הלבן כתב ה"שולחן ערוך" (או"ח, ברכת הפירות, סי' ר"ב ב': "הבוסר, כל זמן שלא הגיע לכפול הלבן, מברך עליו בפה"א, ומשהוא כפול הלבן ואילך מברך עליו: בורא פרי העץ; ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן, לעולם מברך: בפה"א, עד שיהיה גדול ביותר וכו'".

גירוע

המפרשים חלוקים במקור השם "גירוע". לדעת רבינו חננאל (פסחים, נג ע"א) המקור הוא בגרעינים המופיעים בפרי עם התפתחותו: "... ואמר רבי אסי הא דתנן הגפנים משיגריעו ופי' בעת שיהא בוסר כשיעור פול הלבן יש לו גרעינין ומאותה העת נקרא פרי ואסור לקצצו ולהפסידו דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסדה". כך פירש גם הערוך (ערך "גרע"): "... פי' הא דתנן בגפנים משיגרעו בעת שיהיה בוסר ושיעורו כפול הלבן יש לו גרעינא ואז נקרא פרי ואסור לקצצו ולהפסידו דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד". הרמב"ם בפיהמ"ש (שביעית, פ"ד מ"י): "משיגרעו, משיהיה להן גרעינין. וגרעינין, הם הזרע".

בערוך (שם) מובאים שני הסברים שבעזרתם ניתן להבין לא רק מהו שלב ה"גירוע" אלא גם את מקור שם העצם גרעין. שני ההסברים מתייחסים לאיכות הפרי. א. גרעין מלשון גרוע כלומר החלק הרע שבפרי שאינו ניתן לאכילה. ב. גרעין מלשון גורע. הגרעין גורע את החלק הנאכל בפרי: "... אמר רבה בר אהבה ונגרע מערכך פירוש גרוע שבפרי. פירוש אחר שהגרעינין גורעין את האוכל ס"א גלעינין והנם בערך גלע". באנציקלופדיה הלכתית חקלאית מובאים דברי רש"י (ברכות, לו ע"ב) כהוכחה לכך שמדובר בענבים גרועות: "משיגרעו - שהענבים גסים כגרוע, ולקמן מפרש לה". לענ"ד כוונת הביטוי "גסים" בהקשר זה הוא "גדולים כגרוע". המילה "גסים" עומדת בניגוד למילה "דקים" כלומר קטנים המוזכרת בפירושו ל"בוסר" (שבת, יט ע"א): "בוסר - ענבים בתחילתן כשהן דקים וכו'". כך ניתן להסיק מדברי המאירי (סוכה, לו ע"א):"... ואמר עליה הגפנים משיגרעו ר"ל שיגדילו קצת ויזחילו מהם משקה מלשון כי יגרע נטפי מים שבשיעור זה יצא מכלל סמדר ונכנס לכלל בוסר ועל זה אמרו הוא בוסר הוא גירוע ושיעור גסותו כפול הלבן שהוא מין קטנית דק ביותר וכו'".

את ההסבר השני בערוך אנו מוצאים באופן מפורש ברש"י. הגמרא במסכת שבת (עז ע"ב) מסתפקת כיצד נכתב שם העצם "גרעין": "איבעיא להו גראינין או גרעינין? אמר רבא בר עולא: ונגרע מערכך". מפרש רש"י: "ונגרע - והגרעינין זורקין ונגרעין מתוך האוכל".

סימן זיהוי אחר ל"גירוע" הוא על פי דברי רבי יונה המובאים בירושלמי (וילנא, שביעית, פ"ד הל' ח'): "תני רבי חנינא בר פפא חרובין שלשולן היא חנטן גפנים משיגרעו. אמר רבי יונה: משיזחילו מים כמה דאת אמר [איוב לו כז] כי יגרע נטפי מים יזוקו מטר לאידו". אופן הזיהוי תלוי בפרשנות הפועל "יגרע" בפסוק באיוב (איוב, לו כ"ז). מפרש שם רש"י: "כי יגרע - כי ירבה כמו ותגרע שיחה, ויש פותרים יגרעם מן השמים להורידם ארץ". על פי פרשנות זאת מדובר בשלב בו הענבים מתמלאים מים. באופן זה פירש הריבמ"ץ (שביעית, שם): "הגפנים משיגריעו. אמ' רב נחמן הוא בוסר, דתנן לעיל, הוא גירוע, ולמה נקרא שמו גירוע, מלשון כי יגרע נטפי מים, כלומר כשמתעכלין ביד יזובו מים, ושיעורו כפול הלבן". ב"פני משה" (מעשרות, פ"א הל' ג'): "משיזחילו מים. שנתבשלו עד שהמשקין יוצאין מהן ופליג אמתניתין". בשביעית (פ"ד הל' ח') פירש: "משיזחלו מים. כשסוחט מוציאין מים". מפרשים אחרים פירשו את הפועל "יגרע" באופן הפוך: "יגרע – ימנע. נטפי מים - הגרת המים וזה בסבת היובש" (רלב"ג, איוב, שם). "יגרע - מלשון גרעון וחסרון" (מצודת ציון, שם). המלבי"ם (שם): "... וצייר במליצתו שה' יגרע מן הארץ ויאסף נטפי מים שהם האדים העולים אשר הם יזוקו מטר לאדו, שמהם יזקק ויברר ויתיך מטר אל האדים הנשאים ברקיע".


תמונה 1. גפן - אשכול ענבים סמוך לסיום הפריחה		תמונה 2. גפן - ענבים בשלבי התפתחות התחלתיים

(1) בהנחה שגם בגפן והזית איסור הקציצה מתחיל בחנטה בדומה לחרוב שבו הדבר נאמר במפורש.

מקורות עיקריים:

אנציקלופדיה הלכתית חקלאית: ערכים: "גירוע", "בוסר".
י. פליקס, 'משנת שביעית', הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשמ"ז, עמ' 121-116.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים