טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
לקופה מלאה קישואין ודילועין, אדם נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת – מלון הקת'א
"תניא, רבי אליעזר אומר: בו ביום גדשו סאה. רבי יהושע אומר: בו ביום מחקו סאה. תניא, משל דרבי אליעזר, למה הדבר דומה? לקופה מלאה קישואין ודילועין, אדם נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת. משל דרבי יהושע, למה הדבר דומה? לעריבה מלאה דבש, נותן לתוכה רימונים ואגוזים והיא מקיאה" (שבת, קנג ע"ב).
פירוש: תקנה זו שנותן כיסו לגוי ואינו מטלטלו בעצמו פחות מארבע אמות היא אחד משמונה עשר דבר שגזרו, כשיטת בית שמאי (מפורטות כולן בפרק ראשון במסכת שבת). על הגזירות הללו נחלקו דעות חכמים בדור מאוחר יותר. תניא [שנויה ברייתא]: רבי אליעזר אומר: יפה עשו ובו ביום שגזרו גדשו סאה, והוסיפו דברים של שמירה וסייג לתורה. רבי יהושע אומר: לא יפה עשו ובו ביום מחקו סאה, שגזירות אלה קשה לקיימן, והסוף הוא שעוברים גם עליהן וגם על דברי תורה. תניא [שנויה ברייתא] במקום אחר: משל משלו להבין את שיטת ר' אליעזר, למה הדבר דומה? לקופה (סל) מלאה קישואין ודילועין, אדם נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת גם את החרדל ותוספת זו רק לתועלת היא. ואילו משל להבין את שיטת ר' יהושע, למה הדבר דומה? לעריבה (קערה גדולה) מלאה דבש, אם אדם נותן לתוכה רימונים ואגוזים והיא מקיאה מתוכה אף את הדבש שהיה בה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: מלון הקת'א שם באנגלית: Hairy Cucumber שם מדעי: Chate Cucumis melo var.
שם נרדף במקורות: קישות, קישוא שמות בערבית: ח'יאר, קת'א שאמי
שם עברי: דלעת הבקבוק שם באנגלית: Bottle Gourd שם מדעי: Lagenaria siceraria (L. vulgaris)
שם נרדף במקורות: דלעת יוונית, קרא
נושא מרכזי: "קישואין ודלועין" כסמל
לנושאים נוספים העוסקים בקשואים - הקש\י כאן.
לריכוז המאמרים שנכתבו על דלעת הבקבוק הקש/י כאן.
צמד המינים "קישואין ודלועין" מוזכר בספרות חז"ל כסמל לפירות המאורכים הגדולים ביותר וזאת בניגוד לחרדל המסמל את הפרי הקטן ביותר. מדוגמאות רבות בספרות חז"ל ניתן לראות שצמחים ובעלי חיים המוזכרים בהקשר להלכות שונות אינם נבחרים באקראי אלא זוכים לתפקיד קבוע ב"מחזה" שבו הם משתתפים (הקישוריות על גבי השמות להלן מובילות לטורים שנכתבו עליהם בהקשר זה). החרדל משמש במקומות רבים כדוגמה לפרי קטן במיוחד ואילו הרימון הוא הפרי הגדול ביותר. האגוז מייצג כושר ציפה מעולה במים. העז זכתה למוניטין של בעל חיים "שובב" שידו בכל ויד כל בו. העורב מוזכר בדרך כלל כבעל חיים החוטף בשר והעכבר כמזיק האוכל מ"כל הבא לפה" כולל פריטים שאינם מזון מקובל. הגמל מסמל בעל חיים גדול ביותר.ייתכן והשימוש הקבוע בצמחים ובבעלי חיים אלו איננו רק בגלל התכונות הקבועות בהם אלא גם משום שהם מהווים סמל לאותן תכונות. היתרון בשימוש בסמלים קבועים הוא בכך שהדובר המשתמש בדוגמאות אלו איננו זקוק להוספת הבהרות לכוונתו.
הברייתא המביאה את המשל לדברי רבי אליעזר משתמשת בקשואין והדלועין כסמל לפירות גדולים במיוחד שלאחר הנחתם ב"קופה" נותרים ביניהם חללי אוויר גדולים שניתן למלאם לאחר מכן בחרדל המייצג את הפרי הקטן ביותר. גם במשל לדברי רבי יהושע משתמשת הברייתא בפירות המסמלים גודל רב, ולכן גורמים לגלישת דבש רב מהכלי, אלא שבניגוד ל"קישואין ודלועין" שצורתם מאורכת הרי שהרימונים והאגוזים כדוריים. פירות כדוריים עשויים להצטופף באופן מסודר ולכן החללים ביניהם קטנים בהשוואה לפירות מאורכים המונחים בערבוביה. האגוזים נחשבים לפירות שגדלם קרוב לרימונים במקשתת (ספקטרום) גדלי הפירות. מפרש רש"י (ברכות, מא ע"ב) בדיון לגבי גודל נקבים המוציאים כלים מדי טומאתם: "שיעורן כרמונים - ניקב כמוציא רמון טהור, בעלי בתים חסים על כליהם הלכך ניקב כמוציא קטניות מצניעו לזיתים, ניקב כמוציא זית משתמש לאגוזים, ניקב כמוציא אגוז משתמש בו רמונים, אבל של אומן העומד למכור לא הוי שיעוריה בהכי". (ראו עוד במאמר "כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים" (ברכות, מא ע"א)).
המשל של רבי אליעזר ורבי יהושע מוסבר על ידי רש"י:
"בו ביום גדשו סאה - ביום שעלו לעליית חנניה בן חזקיה וגזרו שמונה עשרה דבר, וזו אחת מהן היתה, כדאמרינן בפרק קמא: נותן כיסו לנכרי - בו ביום גזרו, שלא יוליכנו פחות פחות מארבע אמות אם יש שם נכרי, אותו יום הרבו סייג לתורה במדה גדושה ויפה מדדו להרבות גדר בישראל. מחקו סאה - במדה מחוקה מדדו בו ביום, שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירתם, ומתוך כך עוברין על דברי תורה, נמצאת מדתם מחוקה מטפיפתה, וטוב היה להם להיות מדתם טפופה ולא תבא לידי מחק מרוב גודשה. והיא מחזקת - את החרדל, שנופל החרדל בין הקישואין, אף כאן יפה תקנו, והוסיפו דבר המתקיים. והיא מקיאה - את הדבש שהיה בה ראשון, אף אלו, על ידי גזירתם גרמו לעבור, דשמא לא יאמין את הנכרי, והם לא התירו להוליכו פחות פחות מארבע, ואדם אינו מעמיד עצמו על ממונו - ואתי לאיתויי ארבע אמות".
השימוש במשלים אלו של הברייתא קדם כ – 2000 שנה לסיפור שאביא להלן על הפרופסור הזקן שהשתמש בטכניקה דומה כדי ללמד את הסטודנטים שלו כיצד יצליחו לנצל את זמנם באופן הטוב ביותר. לפני שאביא את הספור עלי להעיר שלא הצלחתי לגלות למי עלי לייחס את זכויות היוצרים על הספור משום שהוא מופיע עם הבדלים זעירים באתרים רבים מאד במרשתת (למשל כאן "האבנים הגדולות"). אודה מאד למי שיצליח להפנות אותי לסיפור המקורי ולבעל הזכויות.
יום אחד הוזמן פרופסור זקן בבית הספר למנהל ציבורי בצרפת (מוסד אקדמי יוקרתי ביותר) לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי "להעביר את החומר". בעמדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם העביר המרצה הזקן את מבטו ביניהם ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".
הוציא המרצה מתחת לשולחנו מיכל זכוכית גדול והניחו לפניו. לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן אבנים שכל אחת מהן בגודל כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו אל המנהלים ושאל: "האם המיכל מלא?" כולם השיבו בחיוב. המרצה המתין מספר שניות והוסיף: "האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים את מבטו המרצה אל הקהל ושאל "האם המיכל מלא?" ועתה התחילו המאזינים הפקחים להבין את כוונתו. אחד מהם השיב: "כנראה שלא!". "נכון" ענה המרצה הזקן. חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן כלי מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם מלא המיכל?" הפעם ללא היסוס ובמקהלה, השיבו התלמידים: "לא". "נכון" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?".
מאחר וסופו של הספור ולקחו ידועים לכול לא אביא אותם ואסתפק בחלקו המעוגן בברייתא שלפנינו.
סוגיה נוספת שבה ה"קישואין והדלועין" מסמלים פרי גדול וארוך היא מחלוקת חזקיה ורבי יוחנן לגבי "אגד כלי": "קופה שהיא מלאה כו'. אמר חזקיה: לא שנו אלא בקופה מליאה קישואין ודלועין, אבל מליאה חרדל - חייב. אלמא קסבר: אגד כלי לא שמיה אגד. ורבי יוחנן אמר: אפילו מליאה חרדל פטור. אלמא קסבר: אגד כלי שמיה אגד" (שבת, צא ע"ב). מקשה הגמרא על שתי הדעות מהמשנה בשבת (פ"י מ"ב): "... קופה שהיא מליאה פירות ונתנה על אסקופה החיצונה אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה". מתרצת הגמרא: "... חזקיה מתרץ לטעמיה, ורבי יוחנן מתרץ לטעמיה. חזקיה מתרץ לטעמיה: עד שיוציא את כל הקופה, במה דברים אמורים בקופה מליאה קישואין ודלועין, אבל מליאה חרדל נעשה כמי שהוציא את כל הקופה, וחייב. רבי יוחנן מתרץ לטעמיה: אף על פי שרוב פירות בחוץ, ולא רוב פירות בלבד אלא אפילו כל פירות פטור, עד שיוציא את כל הקופה". מפרש רש"י: "קישואין ודילועין - שהן ארוכין, ועדיין יש מהם בפנים, וכל מה דאגיד לגואי כל דהו לאו הוצאה היא. אבל מליאה חרדל - שהרי יש ממנו כולן בחוץ, אף על פי שעל ידי הכלי הוא נאגד לצד פנים - חייב, דאגד כלי לא שמיה אגד, לומר לא יצא כולו, ועדיין אגדו בידו בפנים ... במה דברים אמורים - דעד שיוציא את כל הקופה. במליאה קישואין שהן ממלאין בארכן את כל רוחב הקופה, וכל כמה דלא נפק כולה קופה לא נפיק אינהו".
במשנה במסכת נזיר (פ"א מ"ה) מייצגים החרדל לעומת "הקשואין והדלועין" שני קצוות של ימי נזירות: "הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר שלשים יום ואם אמר סתם נזרתי רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל ונזיר כל ימיו". לאור כך שזרעי החרדל זעירים גם מספרם עצום ולא ניתן לספירה ולכן הם מייצגים את כל ימיו של האדם. מקשה הגמרא (נזיר, ח ע"א): "רואין את הקופה כאילו מלאה חרדל, ונזיר כל ימיו. ואמאי? וליחזייה כאילו מלאה קישואין ודלועין, ותיהוי ליה תקנתא". רש"י: "ואמאי וליחזייה - לההיא קופה כאילו מלאה קישואין ואי מחזקא מינייהו י' נימא די' נזירות של שלשים שלשים קבל עליו. ותיהוי ליה תקנתא - אחר אותם עשרה נזירות לשתות ביין".
תמונה 1. מילון הקתא הצילום באדיבות ח'ביזה – חקלאות בשיתוף הקהילה
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
